ארכיון חודש: אוקטובר 2011

כדרך הטבע

     לרוע מזלה היא אֵם לכודה, בשמירה על פרי הבֻסתנים ואסור שתתעורר לדעת שהיא אני     בועות אַשְׁמה נאספות במקלעת טבורהּ ואין לה שֵׂכל לזעֹק כשתותים מדממים בשדה שלה   האב, עבר למגרש אחר, ללכד עוד אם, כמוני- אשה וטפשה          

קרא עוד »

פריז

    הוא עזב אותי בחדר לבד ואת הכאב על המיטה. וילון הסטן התנופף ברוח, אורות המטרו הבהבו, רעש חתוך קרונות על הפסים   כנראה זו הייתי אני לצד הכאב, כאילו זרה לעצמי, לאשה שזעקה.   עכשיו שוכבת בוהה בכאב שלו, שלה, שלי                      

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לתמי קאלי