תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

  הוא הביט מטה וראה את קצות נעליו באוויר אחר כך השער הארוך התנפנף ברוח, אפילו לחץ הדם היה בשמים. שמע עצמו מקלל את הכימיה שיצרה במוחו את חוסר האמון, התדר שנשא עד למטה הישתלט עליו וזה היה כבר מאוחר להעביר מחשבות רעות- כשהרגליים למעלה והידיים פשוטות בפניקה לצדדים. רגשות חרטה מילאו את הסופניות שבמצבו, המעיים נקרעו לחור בבטנו, ריח ...

זה לא באמת בכוחינו לאהוב או לשנוא כשרוב הזמן פחדים מגלגלים את אישונינו.   בושה להתעורר ולהרגיש מאוהב,  להישתנק באמצע המוח של הלב והפחד לא מוכן להיפרד מהפחד. ויכולנו לספר שחלמנו איך עשינו אהבה על שפת הים, גם שנאנו את החול שנדבק ואולי זה יכול היה להיות נעים ואולי גם פחות, אבל מי מספר בלי פחד, אפילו לעצמו- את אמת ...

חגיגה גדולה – לא חשוב ש50% רקוב, העיקר ש50% מתחיל מחדש…

  את הולכת  ובאה מתרוצצת, כף ידיך האחת עטופה בועות מסבון הכלים, השנייה ספגה חום מתנור ב- 180 מעלות, וחיסרון של תשומת לב, הסגרייה רטובה במאפרה, הפלפון נאחז בין הכתף המורמת לאפרקסת ואת צורחת: "אמא, מה את לא מבינה, אמא?, אני מתה בחיים, או שזו את שחיה במוות"   טרקתי את השפורפרת, קמתי, והלכתי משם.