לזכרו

הוא הביט מטה

וראה את קצות נעליו באוויר

אחר כך השער הארוך התנפנף ברוח,

אפילו לחץ הדם היה בשמים.

שמע עצמו מקלל את הכימיה

שיצרה במוחו את חוסר האמון,

התדר שנשא עד למטה הישתלט עליו

וזה היה כבר מאוחר להעביר מחשבות רעות-

כשהרגליים למעלה והידיים פשוטות בפניקה לצדדים.

רגשות חרטה מילאו את הסופניות שבמצבו,

המעיים נקרעו לחור בבטנו,

ריח רקבון המחשבות שפרץ במהלך הקפיצה, הפתיע אותו,

הוא היה בטוח שהמעשה ישחרר,

אפילו הספיק לתלוש את שערותיו

כשהבין שניתן היה לאהוב אותו

אבל זה היה כבר מאוחר

*השיר נכתב לזכרו של שי אריה מזרחי