תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

    כל כך הרבה דברים נראים בלי כוונות. ללכת לאיבוד, לאבד את המפתח של הדירה, אחר כך לאבד שמות ומקומות, כל יום לאבד עוד יום. אני איבדתי המון , אפילו שתי ערים איבדתי, לא תמיד אני סופרת, או זוכרת באיזה כיוון.    פעם אמרתי לו שזה היום האחרון. חזרתי מחנות יד שנייה, היצלתי את כל הסיכות, אלו שנלכדו בעבר, ...

    לאורך הגבעות מנצנץ האוויר. בריזה ים-תיכונית נושבת,  גאות ושפל, רסיסים רוחצים את שדה החיטה בזהר-ירוק. כמו ים מהבהב. לא ידעתי שהם שם כשספרתי צעדים עד ללחם.    

    מי אם לא אני אהיה עדה ליופיין של ערוגות הפרחים העירוניות. אלו שמתחלפות לפי עונות השנה, שנתרמו מכספם של הולנדים, בוני סכרים, מיבשיי אוקינוס.    האזרחים, בני העיר שלי, אוהבים פריחות. כל כך רוצים אותן קרוב, שיום לאחר שנולדו בערוגות- הם כבר אצלם בחצר. רגע, אני עוברת נושא ברשותכם. כרגע זה רגע מאוד אישי, רגע שאני רוצה להודות ...

      לא פשוט להיות רלוונטי נביחה של בול-דוג. זה לא הקול של בעלי לשעבר. מפרש של סירה. זה לא מהחופשה ההוא כשלא הייתי מי שאני   באותם ימים, הכרתי את הַפִּיות הגדולים, את קולות תיבות הנגינה – של כולם. לא יכולתי לחשוף את הלחן הפרטי וצבעתי את פני-השטח בכחול, כי הוא רצה לשאת אותי לשמיים,   אל תחתית החידלון. ...

בכל טיול שנסעה אספה סבונים קטנים מבתי הלינה. כשחזרה לארץ, הייתה מפזרת אותם בארון הבגדים, מעמידה את שורת הבשמים כדי שריח הבדידות ינוס הלאה ממנה. ההרגל לברוח אל קרנות הכנפיים של המטוס הפך לאובססיה. אנחנו הבנות כבר לא הסענו ולא נסענו לשדה התעופה ולא יכולנו להסביר לה, במילים, איך רוקנה את שקית האלוהים שהגדירה אותה- אמא. צעקתי לשמים והרגתי את ...

  היא דורכת על אוויר  בין העצים שוחה כאילו היה ים      

הוא קצץ את הבצל והתפלסף כמו משוגע. איך צריך להודות לבצל שבא ממרחקים כדי להיכנס "לתבשיל היום". ליטף את הגלדים החריפים כי לעולם לא ינזוף בהם שגרמו לו לבכות. עם הסכין לא השאיר פרוסת אוויר בחיי המות. הבצל התפרק לחתיכות  על קרש החיתוך. אחר כך דאג לשקיפות הנכונה מתוך תובנה שהוא צנוע ותמיד למען אחרים בסיר

מזג האוויר יכול להיות הוגן, או לא. והוא לא סובל שמתלוננים עליו. על אלונקה בקומת קרקע כמעט התייבש ומת. מיהרו אלו בחלוקים הלבנים, (העננים כמובן) יונקים דרך וריד הכנרת מים- להרוות את צימאונו של השרב. שתקה גם הרוח ממערב. חשב אולי יהפוך לעד מדינה, יקבל מעט מעלות (גם בצלסיוס) יוכל לחלום על אביב אופקי, יערבב מרטיני, וימתין להקלה

  המחשבה האחרונה לפני שנרדמת מחפשת קצב, קצב למילים של השיר הבא. ויש לי ויכוח קטן, האם לקום לכתוב. בבקר המחשבה הראשונה  תמיד מנסה להיזכר במחשבה האחרונה מהלילה. הימים חולפים וכתבתי פחות