תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…
נחלצנו מקליפות
ושֶׁמֶן אֶתֶרִי הִשְׁתַּחְרֵר
ריפרף באוויר
פֶּלַח פֶּלַח
שכבנו עֵירֹמים,
בַּקְבוקונִים חֲבוּקִים, נושקים.
נכנסנו להיכל הלוע,
רקדנו יחדיו בקצב מתגבר
עד שנִסְחָטנו לְמיץ
והחלקנו לַעולמות
במורד הושט, מעבר לזיכרון
של פלח תפוז
נחלצנו מקליפות
ושֶׁמֶן אֶתֶרִי הִשְׁתַּחְרֵר
ריפרף באוויר
פֶּלַח פֶּלַח
שכבנו עֵירֹמים,
בַּקְבוקונִים חֲבוּקִים, נושקים.
נכנסנו להיכל הלוע,
רקדנו יחדיו בקצב מתגבר
עד שנִסְחָטנו לְמיץ
והחלקנו לַעולמות
במורד הושט, מעבר לזיכרון
של פלח תפוז
איזה זכרון עסיסי לפלח התפוז שלך,תמי
שבוע טוב חנה יקרה…איזה יופי שיש לך חוש הומור בריא…תודה..
הדימוי הזה של פלחי התפוז קצת ממאן, אבל מלא תובנה. המין מתרחש פה בהיכל הלוע, במין הילעסות הדדית והיסחטות עד מיצוי.
בזרמים מסוימים של הדת ההינדית המין נתפס כמין קורבן, אוכל לקוסמוס, לאלים. ויש בזה מן האמת, אני חושב. זו אנרגיה שחוזרת למערכת העיכול הקוסמית, 'במורד הושט' הקוסמי.
ההיסחטות עד מיצוי יוצרת בראשי, ובחוויה שלי, תחושת מוות וכאב של אובדן. לו הייתי מצלמת את פרצופם של הנסחטים, ניתן היה לראות פרצוף סובל מעוות….:)
ההיוולדות החוזרת יוצרת מוטיבצייה, אנרגייה של ריפוי ועילוי…(מבלי לקרוא לדבר בשם)
האם ההיבלעות בושט הקוסמי הוא דבר רצוי?, אני לא בטוחה…אולי אני אוהבת את ההיקסמות עד להיבלעות…:)
תודה אמיר, על האינפורמציה שלא הייתה ידועה לי באופן שכתבת בתגובתך כאן.
נ.ב – תודה על הושט…ולא ושת..:)
חיכיתי שמישהו משורר ממני יגיד לך ושט כי רציתי אחרי זה ל'גיד לך שאהבתי מאוד את השיר והמקוריות.