אבן ושושן

 

הִתְכַּנָּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם

לְהוֹדוֹת, לַהַלֵּל וּלְשֶׁבַח אֶת כָּל הַמִּלִּים

אֲשֶׁר מִצְטָרְפוֹת אֶל שׁוּרוֹת

הַשִּׁירִים.

 

בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּלָּה מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְנַדֵּב,

לְבַטֵּא דְּבַר מָה  – הִיא מְבֹרֶכֶת,

לוֹקַחַת עַל עָצְמָה אַחֲרָיוּת

לְשַׁעֲשַׁע אֶת קָהָל הַיַּעַד

הַמַּשְׁקִיעָן, שֶׁמַּגִּיעַ לְעַרְבֵי הַקְרָאָה

סָבִיב לַבָּמָה.

 

בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁכֹּל חָרוּז וּמִשְׁפָּט

יָגֵן עַל כְּלָלֵי הַפּוֹאֵטִיקָה,

וִיהֵא לָכִיד.

 

מִלִּים שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לְגַדֵּל זָקָן

יַחְתְּמוּ מֵרֹאשׁ בָּאֲגֻדָּת הַשּׁוֹמֵר עַל הַמְשׁוֹרֵר,

וְלֹא יְנַסּוּ לְהַצְחִיק.

 

אֶת הַנִּקּוּד יְש לְהוֹסִיף כְּגְּדִילֵי תַּחְרָה,

וְאֵין חָרַשׁ עֵצִים בְּלֹא קַרְדֹּם.

 

בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁלֹּא חָשׁוּב טָעֲמָה

שֶׁל הָאֲקָדֶמְיָה לַלָּשׁוֹן –  הַמִּתְחֲדֶדֶת בַּלָּצוֹן,

אוֹ זוֹ שֶׁנִּכְתֶּבֶת רַק בִּלְשׁוֹן זָכָר,

בַּמִּלּוֹן שֶׁל אֶבֶן וְשׁוֹשָׁן.

 

אִם וְכַאֲשֶׁר לְשׁוּרַת מִלִּים

אֵין לְהוֹסִיף מַשְׁמָעוּת תְּרוּמִיָּה,

אַל לָהּ לְהִכָּתֵב, בְּבַקָּשָׁה!.

 

עַכְשָׁו נַעֲמֹד כֻּלָּנוּ דֹם

וּנְשׁוֹרֵר.

 

 

 

*הַנִּקּוּד לְצָרְכֵי קְרִיעָה בִּלְבַד.