תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

בכל טיול שנסעה אספה סבונים קטנים מבתי הלינה. כשחזרה לארץ, הייתה מפזרת אותם בארון הבגדים, מעמידה את שורת הבשמים כדי שריח הבדידות ינוס הלאה ממנה. ההרגל לברוח אל קרנות הכנפיים של המטוס הפך לאובססיה. אנחנו הבנות כבר לא הסענו ולא נסענו לשדה התעופה ולא יכולנו להסביר לה, במילים, איך רוקנה את שקית האלוהים שהגדירה אותה- אמא. צעקתי לשמים והרגתי את ...

  היא דורכת על אוויר  בין העצים שוחה כאילו היה ים      

הוא קצץ את הבצל והתפלסף כמו משוגע. איך צריך להודות לבצל שבא ממרחקים כדי להיכנס "לתבשיל היום". ליטף את הגלדים החריפים כי לעולם לא ינזוף בהם שגרמו לו לבכות. עם הסכין לא השאיר פרוסת אוויר בחיי המות. הבצל התפרק לחתיכות  על קרש החיתוך. אחר כך דאג לשקיפות הנכונה מתוך תובנה שהוא צנוע ותמיד למען אחרים בסיר

מזג האוויר יכול להיות הוגן, או לא. והוא לא סובל שמתלוננים עליו. על אלונקה בקומת קרקע כמעט התייבש ומת. מיהרו אלו בחלוקים הלבנים, (העננים כמובן) יונקים דרך וריד הכנרת מים- להרוות את צימאונו של השרב. שתקה גם הרוח ממערב. חשב אולי יהפוך לעד מדינה, יקבל מעט מעלות (גם בצלסיוס) יוכל לחלום על אביב אופקי, יערבב מרטיני, וימתין להקלה

  המחשבה האחרונה לפני שנרדמת מחפשת קצב, קצב למילים של השיר הבא. ויש לי ויכוח קטן, האם לקום לכתוב. בבקר המחשבה הראשונה  תמיד מנסה להיזכר במחשבה האחרונה מהלילה. הימים חולפים וכתבתי פחות  

בדרך לבת-ים, ממש מולי, ישב בודהה. זיהיתי אותו מיד- בלי חולצה, שמן, נינוח כמו סוד כמוס של אור. השתוקקתי ששתי ידי ימדדו את הרעיון הבלתי נראה, של וריד האושר האינסופי שלו. רציתי לשאול אותו מה שם העץ שישב תחתיו ואיך הצליח לסלק את הסבל. כמעט קמתי לצבוט את לחייו המתוקות אבל נזכרתי שצריך להרוג אותו אם פוגשים בו

  לחייל האוניברסלי  יש שני אחוז סיכוי, לעבור חיתום של חברת ביטוח. יש לו לפחות שני אחוז סיכוי להתעורר מהתרדמת  לאחר שהוצאו כל הרסיסים וישוב לביתו שלחוף המולדת. מעל גג העולם הוא יכול לשבת , (שנים. עד שיתגלגל חזרה) והוא צופה במשפחתו מקבלת צ'ק חודש בחודשו. והוא הלום גם שם איך היו לו רק שני אחוז סיכוי. יותר משני אחוז ...

    http://youtu.be/NCKa7yQSnU8 אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת צִוְחוֹת הַשְּׁחָפִים.   בֵּין גּוֹרְדוֹן לְפְרִישְׁמַן בַּחוֹף הַטָּרוּשׁ הֵם מְעוֹפְפִים לִי מֵעַל הָרֹאשׁ, וּלְמַטָּה, מִסֵּתֶר חַגְוֵי הַסֶּלַע, סַרְטָנִים קְטַנִּים מְגִיחִים שְׁקוּפִים לָאוּץ בֵּין גּוּשֵׁי זֶפֶת, גֵּוֵי מִשְׁתַּזְּפִים וְאַצּוֹת.   וַאֲנִי, בְּבֶגֶד־יָם סָרוּג, רָכוּן עַל אַרְמוֹן נְּטִיפִי, בָּארוֹקִי, פּוֹרֵשׂ בְּדִמְיוֹנִי אֶת אַדְווֹת הַחוֹל עַד מַמְלֶכֶת חֲלוֹם. וּבְמֶרְחַק שְׂחִיַּת כֶּלֶב, מֵעֵבֶר לִטְרֹפֶת אַלְטָלֵנָה מְלַאי תַּרְמִילֵי הָרוֹבִים ...

רחמים הם כמו ניסיון לתפור אשה, לאחר לידה ולחשוב שלא תלד יותר. MERCY, MERCY, שר מרווין גיי ונורה בראשו. רחמים זה מקום מנוחה מעצמי. תחושה של ברבור בלול תרנגולות. אלו רגעים שנגנבו מקרש החיתוך של הזמן, הפסקה בבית השימוש, (אני בורחת) כדי לקרוא את ההורוסקופ. אחר כך מקלחת, פילינג לכל הגוף והינה כבר שבת. ירחם השם שלכם