תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…
הוא קצץ את הבצל והתפלסף
כמו משוגע.
איך צריך להודות לבצל
שבא ממרחקים כדי להיכנס
"לתבשיל היום".
ליטף את הגלדים החריפים
כי לעולם לא ינזוף בהם שגרמו לו לבכות.
עם הסכין לא השאיר פרוסת אוויר
בחיי המות.
הבצל התפרק לחתיכות
על קרש החיתוך.
אחר כך דאג לשקיפות הנכונה
מתוך תובנה שהוא צנוע
ותמיד למען אחרים
בסיר
תמי פיאלקוב קאלי
הבצל כמשל. אוהבת איך את מקלפת את הבצל הפיזי וחושפת את הלוז הסמלי שבו, יפה את מציירת תנועות מן החוץ לפנים ,תמי
חנה תודה.
זה נכון. אני הקונילמל בשיר..:))
לא יכולתי להמלט מהמחשבה על השיר כאלגוריה.
האירוניה הדקיקה שמלווה את חיתוך הבצל שלומד להיות צנוע ושקוף. נהדר. אינני מפסיקה לתהות…
לתמי, אהבתי על המשפט, בחיי המוות עלו בי הרבה פירושים.ואין פשוטו כמדרשו. חיה אסתר
חיה יקרה, תסבירי , בבקשה , מה הפירושים שעלו לך כי אני עצמי הופתעתי לגלות את צמד המילים האלו שחופרות לי במוח, איך הגיעו ככה לשיר..:)
תודה נעמה.
כולי תקווה שלמדתי אי אילו שיעורים בחיים…
בטח מוכרת לך הכתיבה שלאחריה אפשר לשבת ולתהות מה כתבת, למה ואיך…:)
הבצל כמשל ל"תבשיל היום" – מן הסתם, דבר יום ביומו.
חד וחותך. גם את 'פרוסת' האוויר.
חזק. וכתוב בעדינות מטעה.
תודה, תמי, ושבת נעימה.
בוקר טוב תמי.ראשית, "ואין פשוטו כמדרשו", ואריציה שלי על פשוטו כמדרשו- המובן הפשוט של הפסוק זהה למדרש על הנאמר, "פשוטו כמשמעו", הוראתו, משמעם של מילה או פסוק ללא פלפול דרוש או השאלה. הצרוף שלך בשיר מחיה את המוות. הופך את המוות לחיים, אין מוות בכלל, המוות נמצא רק בתודעה של אלה החווים מות בחייהם או נפגשים עם מותו של האחר. ובמקרא, משה רבינו לא מת, איש לא ידע את מקום קבורתו כי מעולם לא מת, כאשר בקש מאלוהים , הראני נא את פניך, ענה לו האלוהים, "לא יראני האדם וחי" ולמעשה משה ראה את פני האלוהים, גם בחייו וגם באי מותו. ולבסוף תודה על המשפט והשיר שהעלו לי המון אסוציאציות ומחשבות.