יש אין

כשהיה ליבי במזרח,

שקע כֹל כולי בתובנות.

תרגלתי עמידת ראש

עד שיכולתי לגעת, עם הרגליים,

בהווה!.

איך בלי וויכוחים מיותרים

הפכתי, בכל רגע, את השעון

לזמן ייחודי-

עכשיו!

כשנחתו מהמזרח,

כל הגופים ואני,

ושבנו אל המערב,

נכזבת הייתי לגלות שנכשלתי,

נכשלתי בהוויית ההווה שלי

על כן עלי לספר לעצמי,

אפילו להמציא את הסיפור

שאני רוצה לספר לעצמי ולכם

על מה שהיה.

אבל כל הזמן נכנסים סיפורים חדשים

כמו זה שכתוב כאן-

כך שאין הווה-

אין