במודיעין עילית

רָאִיתִי אֲנָשִׁים, מְשׁוֹטְטִים בָּרְחוֹבוֹת,

וְלֹא-פֶּלֶא שֶׁמוֹרָד גַּבָּם מתְפַצֵּל לִלְחָיַיִם,

בְּהִפּוּך זֵהֶה, כְּמוֹ זֶּה שֶׁל פָּרְצוּפם.

(בְּקִיצוּר: פָּרְצוּף תַּחַת-מְיֻחָס)

רַגְלֵיהֶם דַּקּוֹת וְארוּכּוֹת,   

יִתָּכֵן נִמְתָּחוֹת לַגַּעַת בָּשָׁמַיִם, לִקְטוֹף בְּרָכוֹת.

וְהֲרֵי זֶה לֹא מִשׁוּם שֶׁהֶם מְדוֹר הַנפִילִים.

נִדְּמֶה, שֶׁהֶם מִטַמְטְמִים, מִתַמְמִים,

כִּבְיָּכוֹל שְׁלִיחֵי אוֹר,

מָסְתִירִים הָיֹה הָיָה לְפִּרְחֵי יָּלְדָה קטָנה

אפִילוּ קוֹל אֱלֹהִים מִתְהלֵךְ בְּבוֹשת פָּנִים,

לָבוּשׁ עֲלֵה תְּאֵנָה בָּגַנִים