אל-עריש

אל-עריש

(תחילת שנות השמונים)

דְּקָלִים גְּבוֹהִים, אֶשְׁכּוֹלוֹת תְּמָרִים כְּתֻמִּים,

דַּיָגִים עֲמֵלִים עַל הַחוֹף,

בָּתִּים מִלִבְנֵי-בֹּץ,

כְּבִישׁ אַסְפַלְט אֶחָד.

חשבנו שֶׁבָּעִיר יש מָזוֹר ארוז

על מדַּפִים, נגד איבה.

בית-מרקחת עם קֻפְסָאוֹת פַּח-חֲלוּדוֹת,

עלים יבשים וְאַבְקוֹת,

כמו חול  

הַבְּדּוּאִים מַאֲמִינִים בִּלְחָשִׁים,

אבל גִ'ינִים לא מפחדים מצבע חלונות בטורקיז.

בבסיס הממשל שלנו, נשמעו צְרָחוֹת

של יַלְדָּה, אולי רוֹעַת- צֹאן בִּמְצוּקָה.

יצאנו לשטח לברר,

חַיָּל רָץ לִדְקֹר אֶת חוֹל הַמִּדְבָּר,

אחר כך הבין שהוא צועד בִּשְׂדֵה מּוֹקְשִׁים

הוא הֵאֵט אֶת צְעָדָיו – וְקוֹלָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה נָדַם

בלי משא ומתן