הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
לבנה מושון
אתמול ליד המאפייה
שרו לי צמד מיינות על המדרכה
במקורי להבה זקורים, בזנבות חטובים;
היא ברוך, הוא ניתר נבוך,
שניים בנתיב הפירורים.
איך אהבתי, אלוהים.
*תיקון טעות לקוראי הפוסט הראשונים:
השם הנכון הוא מיינה
ציפור מהודו/סרי לנקה, דמויית שחרור, בצבע חום עם יכולת שירה צלולה שהתבייתה בערי ישראל. בהזדמנות אחרת כתבתי שציפורים בטבע הן חולשתי הגדולה, לא מחזיקה כאלה בביתי, פרט לילדיי, הם כנראה יעופו בבוא הזמן.
איזה כיף לך ששרו לך צמד הניות. באמת יופי הבריאה.
אמנם ציפורים מסוג חדש, אבל תקשיבי, הן כבר על כל גג.תודה.
לבנה,
איך אהבתי, אלוהים.
(גם אני כל בוקר אחרי ישיבת צוות בעבודה נמלט מן המשרד לטאבון הקרוב, והציפורים מרקדות סביב בנתיב הפירורים של הטאבון).
עכשיו אני צריך לחפש תמונה של הניה. לא מכיר את השם.
שחר מריו,השם הנכון הוא מיינה, וגכבר תיקנתי בבלוג. היא אורחת יחסית חדשה, אבל השכנים היו יפים בעיניה, ולכן נשארה. נראית כמו יונה דקה חומה עם מקור תפוזי וכתמי תפוז בכנפיים.
לשיר בנתיב הפירורים מעלה בי אסוציאציות אחרות. מקווה שלא קראו להן הנזל וגרטל 🙂
כן אמיר ויעל, אבל לא היו עצים וחוץ ממני לא היו אנשים רעים, אז זה לא נחשב…
השיר מזכיר לי את הסיפור של הילדים (שאת שמם של הילד והילדה פרחו זה עתה מזכרוני), שהלכו השאירו מאחוריהם פרורי לחם כדי למצוא את הדרך בחזרה לביתם. אך הציפורים אכלו את כולם.
יפה אהבתי.
מלא אהבה יופי.
הניה – איך מבטאים את זה (כמו השם הפולני או כמו ההוא מעזה, לפני השיר לא ידעתי שיש דבר כזה?)
איציק, אני מבקשת סליחה מכל ההניות הפולניות שזכרוני בגד בי – השם הוא מיינה או מיינות, והן חמודות להפליא. ותודה.
מקסים.
היי מירי, חפשי אותן בגינה שלך. שוות הקשבה.
מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!
ליעל, תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!