בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם

  73   כַּחֲלוֹמוֹת כְּבַדִים עוֹמְדִים בָּתִּים בָּרְחוֹב בְּטוּר, עָטוּף עָמֹק בִּמְעִיל הַחֹרֶף אֶת הָרְחוֹבוֹת אָתוּר.   מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹן מוֹדִיעַ: כְּבָר חֲצוֹת.  רַב-מָגִית הַנְּשִׁיקוֹת לִי תּוֹסִיף חַכּוֹת.   הַלְּבָנָה תְּלַוֵּנִי מְאִירָה כָּרֵעַ. הִנֵּה לְבֵיתָהּ בָּאתִי, וּבְקוֹל אֲנִי קוֹרֵא לָהּ:   תּוֹדָה לָךְ, יְדִידָה, מִלֵּאת דַּרְכִּי בְּאוֹר, הָאִירִי לְאַחֵר כָּעֵת: לָךְ  קָרָאתִי  דְּרוֹר.   וְאִם תִּמְצְאִי אוֹהֵב לוֹ יָמִים הֵמָרוּ, עוֹדְדִיהוּ, ...

      73   כַּחֲלוֹמוֹת כְּבַדִים עוֹמְדִים בָּתִּים בָּרְחוֹב בְּטוּר, עָטוּף עָמֹק בִּמְעִיל הַחֹרֶף אֶת הָרְחוֹבוֹת אָתוּר.   מִגְדָּל הַפַּעֲמוֹן מוֹדִיעַ: כְּבָר חֲצוֹת.  רַב-מָגִית הַנְּשִׁיקוֹת לִי תּוֹסִיף חַכּוֹת.   הַלְּבָנָה תְּלַוֵּנִי מְאִירָה כָּרֵעַ. הִנֵּה לְבֵיתָהּ בָּאתִי, וּבְקוֹל אֲנִי קוֹרֵא לָהּ:   תּוֹדָה לָךְ, יְדִידָה, מִלֵּאת דַּרְכִּי בְּאוֹר, הָאִירִי לְאַחֵר כָּעֵת: לָךְ  קָרָאתִי  דְּרוֹר.   וְאִם תִּמְצְאִי אוֹהֵב לוֹ יָמִים ...

71   יַחַד נָסַעְנוּ כָּל הַלַּיְלָה: בְּמִרְכֶּבֶת דֹּאַר בְּחֹשֶׁךְ טַסְנוּ. נַחְנוּ זֶה עַל לֵב זוֹ  בְּנַחַת, צָחַקְנוּ, הִתְלוֹצַצְנוּ.   אַךְ עִם בֹּקֶר אוֹר הִשְׁתָּאֵינוּ רַבּוֹת: נִסְתָּר יָשַׁב בֵּינֵינוּ אָמוֹר, אֶל הָאֲהָבוֹת. Wir fuhren allein im dunkeln Postwagen die ganze Nacht; Wir ruhten einander am Herzen, Wir haben gescherzt und gelacht. Doch als es morgens tagte, Mein Kind, wie staunten wir! ...

69   בְּעֶצֶם יְמֵי הַקַּיִץ עֲזַבְתִּיךְ, וּמְצָאתִיךְ בְּיָנוּאָר: שָׁרָב הָיָה וְלָךְ כֹּה חַם: עַתָּה צִנָּה סָבִיב וְקַר.   וְשׁוּב אֲנִי עוֹזֵב: כְּשֶׁאָשׁוּב לֹא אֶמְצָאֵךְ חַם אוֹ צוֹנֵן. סְבִיב קִבְרֵךְ אֶצְעַד בְּעֶצֶב בְּלֵב קָמוּט, זָקֵן.   Ich hab euch im besten Juli verlassen, Und find euch wieder im Januar; Ihr saßet damals so recht in der Hitze, Jetzt seid ihr gekühlt ...

    67   אִישׁ צָעִיר, חָבִיב פָּגַשְׁתִּי, עֶרְכּוֹ בְּפָז לֹא יְסֻלָּא: מַגָּשׁ-צְדָפוֹת יַגִּישׁ לִי, יֵין-רַיְין יִצֹּק וְלִיקֶר נִפְלָא!   מְעִיל, מִכְנָס לוֹ מַתְאִימִים, וְעוֹד יוֹתֵר עֲנִיבַת פְּאֵר: וְכָךְ הוּא בָּא לִי מִדַּי בֹּקֶר, וּמָה שְׁלוֹמִי – הִנּוֹ שׁוֹאֵל.   אוֹמֵר כִּי שְׁמִי כֹּה הִתְפַּרְסֵם, מַזְכִּיר הוּמוֹר-חֵן שֶׁל שִׁירַי: לָהוּט, שַׁקְדָן הִנּוֹ הָאִישׁ, בַּכֹּל, מוֹעִיל, רָץ אַחֲרַי.   בַּעֲרָבִים, בַּחֲבוּרָה, ...

לחבריי בתרגומי שירת היינה: אני מביא את שיר מס' 64 בשני תרגומים – אנא יעצו באיזה להחזיק.     64 פְּנִינִים לָךְ, יַהֲלוֹם, כָּל שֶׁהַלֵּב יִתְאַו. לָךְ עֵינַיִם יָפוֹת: לְמָה עוֹד לִבֵּךְ יִשְׁאַף?   עַל עֵינַיִךְ  הַיָּפוֹת צְבָא שִׁירִים חָרַזְתִּי. לַחֲנַי נֶצַח הֵם אֵלֶּה. מָה עוֹד אִם כֵּן הֶחְסַרְתִּי?   בְּעֵינַיִךְ הַיָּפוֹת אֶת לִבִּי יִסַּרְתְּ. דַּנְתִּינִי לִכְאֵב תֹּפֶת. מָה עוֹד ...

64   מִי יִתֵּן וּכְאֵבֵי כֻּלּוֹ בְּמִלָּה אַחַת יֻבַּע: לְרוּחַ עַלִּיזָה אֶתְנֶנּוּ, עִמָּהּ הָלְאָה יוּבָא.   הִיא תָּבִיא אוֹתָהּ אֵלַיִךְ, יְדִידָתִי, אֶת מִלַּת הַכְּאֵב, תִּשְׁמְעִי אוֹתָהּ כָּל רֶגַע, אוֹתָךְ הִיא תְּסוֹבֵב.   וְאִם הַשְּׁנַת  עַל עַפְעָפֵךְ, עֵינַיִךְ נִסְגָּרוֹת, אוֹתָן מִלִּים – הֵן אַחֲרַיִךְ, עַל חֲלוֹמֵךְ צָרוֹת.     Ich wollt, meine Schmerzen ergossen Sich all in ein einziges Wort, Das ...

62   הָעֶרֶב אֶצְלְכֶם חִנְגָּא, הָאוֹר הוּא רַב: הַחֲגִיגָה כְּלָלִית. שָׁם מֵעַל חַלּוֹן מוּאָר. בְּמִסְגַּרְתוֹ נָעָה צְלָלִית.   אַתְּ לֹא תִּרְאִינִי: בַּחֲשֵׁיכָה עוֹמֵד אֲנִי כָּאן לְבַדִּי. עוֹד פָּחוֹת הַחְדֵּר מַבָּט תּוּכְלִי אֶל אֹפֶל לְבָבִי.   בְּלֵב אָפֵל אֲנִי אוֹהֵב: אוֹתָךְ אוֹהֵב הוּא וְנִשְׁבָּר: נִשְׁבָּר, רוֹעֵד וּמְדַמֵּם:  אַךְ זֹאת לֹא תִּרְאִי כְּבָר.   Sie haben heut abend Gesellschaft, Und das Haus ...

 59   בִּמְלִיצוֹת שֶׁל אַהֲבַי חִבַּבְתִּינִי עַל  לִבֵּךְ: הִתְמַמְּשׁוּ דִּבְרֵי הֲוָאִי, בְּמוֹ חוּטֵי כָּךְ אֶסְתַּבֵּךְ.   כְּשֶׁבְּצֶדֶק תַּעַזְבִינִי, כְּאִלּוּ תּוֹךְ מִין מַהֲתַלָּה, כֹּחוֹת הָאֹפֶל יַעַטְפוּנִי אָמוּת, אֲעַשְׂ בִּי אָז כַּלָּה.   Habe mich mit Liebesreden Festgelogen an dein Herz, Und, verstrickt in eignen Fäden, Wird zum Ernste mir mein Scherz. Wenn du dich mit vollem Rechte Scherzend nun von mir ...

  57   אִוִּיתִי רַק לָנוּחַ,  בְּחֵיקֵךְ לָפוּשׁ, אַךְ אַתְּ רָצִית לָשׂוּחַ,  לְמַהֵר, לָרוּץ.   אָמַרְתִּי כִּי לִבִּי הֵן כֻּלּוֹ אִתָּךְ, אַךְ אַתְּ הֵתַלְת רַק בִּי וְהֶחֱוֵית קִדָּה.   מֵאָה הוֹסַפְתְּ עַל עֹנִי[1] הַלֵּב הַנִּכְזָב: וְאַף מָנַעַתְּ מִמֶּנִּי שְׂפָתַיִךְ  עַל הַסַּף.   אַל תַּחְשְּׁבִי כִּי בִּי  אִירֶה אַף אִם יֵלֵךְ וְרַע. מֵחְמַל נַפְשִׁי, הֲלֹא תִּרְאִי: כָּל זֶה לִי כְּבָר קָרָה! ...