בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
59
בִּמְלִיצוֹת שֶׁל אַהֲבַי
חִבַּבְתִּינִי עַל לִבֵּךְ:
הִתְמַמְּשׁוּ דִּבְרֵי הֲוָאִי,
בְּמוֹ חוּטֵי כָּךְ אֶסְתַּבֵּךְ.
כְּשֶׁבְּצֶדֶק תַּעַזְבִינִי,
כְּאִלּוּ תּוֹךְ מִין מַהֲתַלָּה,
כֹּחוֹת הָאֹפֶל יַעַטְפוּנִי
אָמוּת, אֲעַשְׂ בִּי אָז כַּלָּה.
Habe mich mit Liebesreden
Festgelogen an dein Herz,
Und, verstrickt in eignen Fäden,
Wird zum Ernste mir mein Scherz.
Wenn du dich mit vollem Rechte
Scherzend nun von mir entfernst,
Nahn sich mir die Höllenmächte,
Und ich schieß mich tot im Ernst.
60
מְקֻטָּע מִדַּי הַחֶלֶד! הַחַיִּים הֵם חוֹר עַל חוֹר!
אֶל גֶּרְמָנִי אֶחָד אֶפְנֶה, הַפְּרוֹפֶסוֹר:
הוּא יֵדַע שׁוּב לְהַרְכִּיב תֵּבֵל עַד תֹּם,
שָׁטָה וְסֵדֶר לְהַכְנִיס אֶל תּוֹךְ חַיֵּי:
בְּכֻמְתַּת לַיִל וּגְלִימָה עַל טְלַאי
חֹרֵי עוֹלָם עַל תְּנַאי לִסְתֹּם.
Zu fragmentarisch ist Welt und Leben!
Ich will mich zum deutschen Professor begeben.
Der weiß das Leben zusammenzusetzen,
Und er macht ein verständlich System daraus;
Mit seinen Nachtmützen und Schlafrockfetzen
Stopft er die Lücken des Weltenbaus.
61
רַבּוֹת שָׁבַרְתִּי אֶת הָרֹאשׁ
יוֹמָם וָלֵיל בְּמַחְשָׁבוֹת.
לְהַחְלָטַת אֱמֶת הַגָּעָתִי
הוֹדוֹת לְעֵינַיִךְ הַיָּפוֹת.
עַתָּה אֶשְׁזֹף בְּאוֹר עֵינַיִךְ
הַזּוֹהֲרוֹת בְּרֹב תְּבוּנָה.
שֶׁשּׁוּב אֹהַב- תָּמַהְתִּי!
אַךְ הֶכְרֵחַ בַּל יְגֻנֶּה.
Ich hab mir lang den Kopf zerbrochen,
Mit Denken und Sinnen, Tag und Nacht,
Doch deine liebenswürdigen Augen,
Sie haben mich zum Entschluß gebracht.
Jetzt bleib ich, wo deine Augen leuchten,
In ihrer süßen, klugen Pracht –
Daß ich noch einmal würde lieben,
Ich hätt es nimmermehr gedacht.
תודה רבה!
לאומי, שלום,
אנא פרטי נא: על מה התודה? (מענין אותי).
ותודה למצטרפים.