בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
69
בְּעֶצֶם יְמֵי הַקַּיִץ עֲזַבְתִּיךְ,
וּמְצָאתִיךְ בְּיָנוּאָר:
שָׁרָב הָיָה וְלָךְ כֹּה חַם:
עַתָּה צִנָּה סָבִיב וְקַר.
וְשׁוּב אֲנִי עוֹזֵב: כְּשֶׁאָשׁוּב
לֹא אֶמְצָאֵךְ חַם אוֹ צוֹנֵן.
סְבִיב קִבְרֵךְ אֶצְעַד בְּעֶצֶב
בְּלֵב קָמוּט, זָקֵן.
Ich hab euch im besten Juli verlassen,
Und find euch wieder im Januar;
Ihr saßet damals so recht in der Hitze,
Jetzt seid ihr gekühlt und kalt sogar.
Bald scheid ich nochmals, und komm ich einst wieder,
Dann seid ihr weder warm noch kalt,
Und über eure Gräber schreit ich,
Und das eigne Herz ist arm und alt.
70
נִקְרַע מִקִּרְבָתֵךְ, גּוֹלֶה
מִזְּרוֹעוֹתַיִךְ וּמֵחִבּוּקָן!
הָיִיתִי עוֹד יָמִים נִשְׁאָר, לוּלֵי
עֶגְלוֹן וְסוּס כְּבָר בָּאוּ וְהֵם כָּאן.
כָּךְ הַחַיִּים, יַלְדִּי! הֵם נֶצַח יְבָבָה,
לְהִפָּרֵד תָּמִיד, תָּמִיד שָׁלוֹם לוֹמַר,
הֵן לֹא כָּבְלָה אוֹתִי גַּם לֹא הָאַהֲבָה,
מַבָּט עֵינֵךְ אוֹתִי בַּשַּׁעַר לֹא עָצַר.
Von schönen Lippen fortgedrängt, getrieben
Aus schönen Armen, die uns fest umschlossen!
Ich wäre gern noch einen Tag geblieben,
Da kam der Schwager schon mit seinen Rossen.
Das ist das Leben, Kind! Ein ewig Jammern,
Ein ewig Abschiednehmen, ew'ges Trennen!
Konnt denn dein Herz das mein'ge nicht umklammern?
Hat selbst dein Auge mich nicht halten können?
69 ו- 70, נורא קשים מבחינת הסופניות שלהם…
"לְהִפָּרֵד תָּמִיד, תָּמִיד שָׁלוֹם לוֹמַר,"
משה למה בחרת : תמיד שלום לומר ולא תמיד לומר שלום- מסקרן אותי להבין את השיקולים.
לתמי,
תודה,
רק בגלל החרוז – אך ייתכנו, אני מסכים, גם פתרונות אחרים,
ומאידך סדר המלים אפשרי, לא נורא: וזו רק לא-יוצלחות, בודאי ובודאי ואין ספק שסדר המילים המוצע על ידך עדיף, אלא שחשבתי עליו הרבה ולא נמצא לי חרוז מתאים, כנראה.
בתודות
בחרוזים אחרים ננוחם, אולי, ובתרגומים אחרים…
משה
משה, אני חושבת שתרגום זה אומנות, ושאין תמורה והערכה הולמת לתחום הזה. ואתה עושה עבודת קודש.
מהתשובה שלך הבנתי את הבחירה שלך, אז תודה.
תמי,
תודה,
שמח ששכנעתיך,
המשיכי נא לעקוב – נותרו עוד מעט –
תודה לכל החברים המגיבים על התגובות הכנות ונעימות כנעימה נעימה– משה