בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
73
כַּחֲלוֹמוֹת כְּבַדִים עוֹמְדִים
בָּתִּים בָּרְחוֹב בְּטוּר,
עָטוּף עָמֹק בִּמְעִיל הַחֹרֶף
אֶת הָרְחוֹבוֹת אָתוּר.
מִגְדָּל הַפַּעֲמוֹן
מוֹדִיעַ: כְּבָר חֲצוֹת.
רַב-מָגִית הַנְּשִׁיקוֹת
לִי תּוֹסִיף חַכּוֹת.
הַלְּבָנָה תְּלַוֵּנִי
מְאִירָה כָּרֵעַ.
הִנֵּה לְבֵיתָהּ בָּאתִי,
וּבְקוֹל אֲנִי קוֹרֵא לָהּ:
תּוֹדָה לָךְ, יְדִידָה,
מִלֵּאת דַּרְכִּי בְּאוֹר,
הָאִירִי לְאַחֵר כָּעֵת:
לָךְ קָרָאתִי דְּרוֹר.
וְאִם תִּמְצְאִי אוֹהֵב
לוֹ יָמִים הֵמָרוּ,
עוֹדְדִיהוּ, כְּעוֹדְדֵךְ
אוֹתִי יָמִים עָבְרוּ.
Wie dunkle Träume stehen
Die Häuser in langer Reih';
Tief eingehüllt im Mantel,
Schreite ich schweigend vorbei.
Der Turm der Kathedrale
Verkündet die zwölfte Stund';
Mit ihren Reizen und Küssen
Erwartet mich Liebchen jetzund.
Der Mond ist mein Begleiter,
Er leuchtet mir freundlich vor;
Da bin ich an ihrem Hause,
Und freudig ruf ich empor:
»Ich danke dir, alter Vertrauter,
Daß du meinen Weg erhellt;
Jetzt will ich dich entlassen,
Jetzt leuchte der übrigen Welt!
Und findest du einen Verliebten,
Der einsam klagt sein Leid,
So tröst ihn, wie tu mich selber
Getröstet in alter Zeit.«
תוספות – רק היום – מכירה במחיר רע
די מהיינה – לחצי יום! מה עם יצירה עצמית? הנה קצת – מעניני דיומא:
קְצָת קוֹצִים – (אָץ קוֹצֵץ) – כְּשֶׁקּוֹץ יָקוּץ וְיָקִיץ הַקֵּץ. (מוקדש לישראל)
1) (בְּבֹקֶר)
אֲנָשִׁים רָעִים הֵם
יוֹשְׁבֵי הַחֹשֶׁךְ,
מְגִיחִים לִפְעָמִים,
וּמִצְחָם נְחֹשֶׁת.
הֵם מֶרִי הַלֵּב,
לַאֲחֵרִים יַמֵרוּ,
לְבָם נוֹטֵף קֶרַח,
לְהָרַע אוֹמֵר הוּא.
הֵם בִּרְיוֹנִי פֶּרֶא,
וּפְנֵיהֶם צְחוֹק עִוְעִים.
פּוֹשְׁטִים הֵם רֶגֶל
הַכְשֵׁל עוֹבְרִים, שָׁבִים.
אֲנָשִׁים רָעִים
הֵם, בִּרְיוֹנִי הַקֶּרֶת.
צְחוֹקָם צְחוֹק פֶּרֶא,
וְקוֹמָתָם כַּזֶּרֶת.
The Spagettimonster "
2) עַל הַקּוֹרָה (בְּצָהֳרַיִם)
זוֹ נַעֲרָהּ עִם נֶפֶשׁ שְׁחוֹרָה.
הַלְוַאי וְהָיְתָה נוֹטֶלֶת מֵעֵינֶיהָ קוֹרָה.
אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ הַאִם גַּם בְּעֵינַי קֵיסָם,
אוֹ כָּזֶה אֲשֶׁר רַק דִּמְיוֹנָהּ שָׁם שָׁם.
שָׁנִים נִמְשָׁךְ הַמַּאֲבָק,
מִזְּמַן גַּם הֶעָלֶה אָבָק.
וְלוּ הָיָה כָּל יוֹם כִּפּוּר,
לֹא יְכוּפַּר אוֹתוֹ סִפּוּר.
רֹגֶז? טִינָה? דִּבְרֵי לְזוּת.
דִּבְרֵי פִּיּוּס? "לְוַאי תָּמוּת."
דִּבְרֵי מַעְלָה, דְּבָרַי מַטָּה,
לֹא יוֹעִיל. אַתָּה פֶּרְסוֹנָה נוֹן גְרָטָה.
מַלְאָךְ סְלִיחוֹת, מַלְאָךְ שָׁרֵת,
יָבִיא אֶת זֶה לְיָדִי כָּרַת.
3) ( בְּעֶרֶב)
לְמִינִּי-גְבֶרֶת אַחַת מִן הַשּׁוּרָה.
לִגְבִרְתִּי הָאֱלֵי גֶּבֶל
שֶׁחַיֶּיהָ כֻּלָּם הֶבֶל,
לְאִחוּל טוֹב מְגִיבָה
כְּמִי שֶׁעוֹד תֵּשֵׁב שִׁבְעָה,
יֵשׁ כָּמוֹהָ עוֹד רַבִּים,
עִם מִלָּה טוֹבָה רָבִים:
אֵין לְפַיְּסָם, כִּי זֶה עֶלְבּוֹן
מִלָּה טוֹבָה תָּבִיא חֶרְבּוֹן,
שִׁירִים כּוֹתְבִים הֵם – כְּבָר אָמַרְתִּי?
יְפֵה הַנֶּפֶשׁ הֵם, סָבַרְתִּי.
אֶת אֲמָרַי בְּזֶה גָּמַרְתִּי.
אַךְ טִינָה זוֹרִים וְרֶפֶשׁ,
הֵם כֻּלָּם נְכֵי הַנֶּפֶשׁ.
מָה מַפְגִּינִים? רַק רֹב טֶפֶשׁ.
לַיְלָה עוד אין