בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

הכל כבקשתך

    במקום סיפורי שואה-וסקס עצובים, במקום  ביקורות  כבדות משקל ורציניות ,   במקום להמציא כל יום דבר חדש  לשעשע  הבו את הכלל, הבה נישמע לבקשותיכם ונעלה פרסום ישן – (המוטו ישן: אין בדיחות  ישנות: עבור מי שלא מכיר זה חדש, עבור מי שכן מכיר זו תזכורת  משעשעת,  והיתר –  שיחפשו להם שעשוע אחר) –  הנה לבקשתה של אבטיל קשת שכתבה בתגובתה ...

קרא עוד »

תזכורת – אולי יש מי שלא מכיר – ביקורת שכתבתי לפני שנים כבר – על מ. בן שמחון ז"ל – משוררת מתה, ואולי היום כבר מתה מאד

    מירי בן שמחון; צמא [1] הוצאת ספרית הפועלים; 32 ע'   ספר שיריה של מב"ש הוא רצף אמירתי-הגותי-לירי מתמשך. משפטים המהווים מעין חקר תכולת המודעות. חקר זה מתרחש ברצף הזמן העובר, "הזמן (אשר) יש לתת את הדעת על משמעיו ניואנס ניואנס".  (ע' 8)  בשעה זו  "גם התחום שבין ההזיה למציאות מן העבר השני/ מתחדד והולך". (ע' 9). זו ...

קרא עוד »

ביום קיץ

רות שאלה איך זה בעברית. תרגמתי בחזרה… יום קיץ   הֵן לוּ רַק אֲאָמִינָה: חֲזוֹן הַלֵּב אֵינוֹ שָׁוְא, הַבַּיִת, הַשִּׁיבָה, הַתִּקְווֹת אֵינָם כָּזָב לוּ עוֹד הָיָה, כְּפַעַם בָּרוּחַ בַּמִּרְפֶּסֶת דְּבוֹרִים יִשְּׂאוּ דְּבָרָן, הָרִבָּה מִתְקָרֶרֶת, וּדְמִי רֹגַע הַקַּיִץ בַּגַּן חוֹלְמָנִי, שָׁזוּף בֵּין בַּדֵּי הֶעָץ הַפְּרִי נָע וְנָד, חָשׂוּף וְנָעֲרָה זְהֻבָּה תַּמְתִּין בַּשְּׂדֵרָה, אֲדֻמָּה, וְהַיּוֹם אַט יָצוּר צוּרוֹת-צֵל בַּדְּמָמָה.   (מיקלוש רדנוטי: ...

קרא עוד »

גיורא פישר: אחרי זה (עם עובד, 2010)

    גיורא פישר ( ג"פ להלן):  אחרי זה (עם עובד, 2010)   ספרו של גיורא פישר הוא ספר האבדן, הכאב ומידות ההתאוששות: לימוד  החיים מחדש.  החיים ( ומבנה הספר) הוא תהליך מההכנה לכאב,  התבוננות בו ולימוד היכולת לאמוד את השכחה. בספר – שירים משפחתיים, שירים על הבן שאבד, על אחיו, חברתו, אימו, אביו, הסב (עמ' 47):  על קבלת הבשורה ...

קרא עוד »

סבינה מסג: מונוגמיה עילית – שירים – הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009

              גמרתי מאמר, ועתה הוא כאש אוכלת בעצמותיי.   נראה אם    יביא  קוראים…?  (והרי זו תקוות רוב הכותבים   לא? או טעיתי.) והמכותבת? היא נופשת בגינוסר, במנזר, ולא תשזפה עין זר. שם דגים –  אין דבר.  הם שותקים. רק הלב הוא שר.   ועל החוף – הקר –  רק אלם . הוא נשאר. סבינה מסג: מונוגמיה עילית – שירים ...

קרא עוד »

חרקיאדה: שירים שורקים על חרקים חורקים למיניהם)

        חָרָקִיאָדָה   הַצְּרָצַר   אָזְנֵי צְרָצַר הֵן בְּרַגְלָיו. מְנַגֵּן הוּא בִּכְנָפָיו. מָשׁוֹשׁ גָּדֵל לוֹ  מֵאַפָּיו. בַּקִּירוֹת אוֹחֵז הוּא בְּכַפָּיו.   תָּאֵר לְךָ – לוּ נְחִירֶיךָ אַף הֵן הָיוּ שׁוֹמְעוֹת שִׁירֶיךָ. לוּ אָזְנֶיךָ הָיוּ שָׁרוֹת וְגַם רַגְלֶיךָ מְדַבְּרוֹת.   הֵן עוֹלָמְךָ הָיָה הָפוּךְ! הַפָּנִים כֻּלּוֹ בָּחוּץ שָׁפוּךְ! אֵיךְ עוֹלָמְךָ אָז הָיָה נִרְאֶה? גְּרוֹנְךָ אוֹמֵר רַק בְּרֶקֶקֶה!   ...

קרא עוד »

היינה: אינטרמצו לירי (שיר המבוא)

    אִינְטֶרְמֶצּוֹ לִירִי  (1822- 1823)   שיר מבוא   כְּאֵבִי וְתַאֲנִיּוֹתַי הִנֵּה כְּתוּבִים בְּסֵפֶר. אִם תִּפְתְּחוֹ,  תִּמְצָאֵנִי, ואֶת לִבִּי גְּלוּי הַסֵּבֶר.   הָיֹה הָיָה אַבִּיר נוּגֶה פָּנִים, שָׁקַט, חָזוּת פָּנָיו, מִסְכֵּן, כֻּלּוֹ רַק דִּכָּאוֹן: אֲבוּד דַּרְכּוֹ צַעַד, וְחִוְרוֹנוֹ כַּמֵּת, עָצֵב לִבּוֹ, וְהוּא  אֲסִיר חֲלוֹם. חֲדַל אִישִׁים הָיָה, עִלֵּג שָׂפָה, לֹא נִיב. הַפְּרָחִים, הֵן הַנְּעָרוֹת, צָחֲקוּ   סָבִיב בְּעוֹבְרוֹ עַל יָדָן ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למשה גנן