אִינְטֶרְמֶצּוֹ לִירִי (1822- 1823)
שיר מבוא
כְּאֵבִי וְתַאֲנִיּוֹתַי
הִנֵּה כְּתוּבִים בְּסֵפֶר.
אִם תִּפְתְּחוֹ, תִּמְצָאֵנִי,
ואֶת לִבִּי גְּלוּי הַסֵּבֶר.
הָיֹה הָיָה אַבִּיר נוּגֶה פָּנִים, שָׁקַט,
חָזוּת פָּנָיו, מִסְכֵּן, כֻּלּוֹ רַק דִּכָּאוֹן:
אֲבוּד דַּרְכּוֹ צַעַד, וְחִוְרוֹנוֹ כַּמֵּת,
עָצֵב לִבּוֹ, וְהוּא אֲסִיר חֲלוֹם.
חֲדַל אִישִׁים הָיָה, עִלֵּג שָׂפָה, לֹא נִיב.
הַפְּרָחִים, הֵן הַנְּעָרוֹת, צָחֲקוּ סָבִיב
בְּעוֹבְרוֹ עַל יָדָן כְּסֵמֶל חִדָּלוֹן.
תְּכוּפוֹת יָשַׁב הוּא בַּאֲפֵלַת בֵּיתוֹ.
הוּא הִתְבַּיֵּשׁ וְהִסְתַּתֵּר עַד בּוֹשׁ.
אַךְ זְרוֹעוֹ פָּשַׁט, אֶת זֶרַע עֶרְגָּתוֹ
וְלֹא דִּבֵּר מִלָּה עִם בְּנֵי אֱנוֹשׁ.
אַךְ בַּחֲצוֹת, בְּרֶדֶת לֵַיל עַל הָעִיר
צְלִיל מוּזָר עָלֶה; הֵחֵל לַשִּׁיר,
מִחוּץ לְדֶלֶת גַּם שָׁמְעוּ אוֹתוֹ.
אָז בָּאָה נַעֲרָה, פְּנִימָה מִתְחַמֶּקֶת,
לְבוּשָׁהּ אוֹר יָרֵחַ, קֶצֶף יָם:
פּוֹרַחַת, זוֹהֶרֶת, וְהִיא יָפָה כַּוֶּרֶד,
וְסוּתָהּ תַּכְשִׁיטִים וַעֲדָיִים אִתָּם.
תַּלְתַּלֵּי זָהָב חוֹבְקִים גִּזְרָתָהּ הַדַּקָּה,
חָזוּתָהּ זוֹרַחַת וְגַלִּים בַּלֵּב מַכָּה,
מַרְאֶיהָ נֶחֱרָתִים עַד תֵּבֵל תִּתָּם.
הָאַבִּיר מְחַבְּקָהּ בְּחֹם הַלֵּב. הַקּוֹדֵר,
חֲדַל הָאִישִׁים נִדְלַק כֻּלּוֹ בְּאֵשׁ.
הָאִישׁ הַתָּם, הַבַּיְשָׁן, מִתְעוֹרֵר:
הַחִוֵּר מַאְדִּים – מָה לוֹ עוֹד לְבַקֵּשׁ?
אַךְ הִיא, הַיָּפָה, רַק הֵתֵלָה,
אֶת צְעִיפָהּ, יַהֲלוֹם, על צַוָּארוֹ הִטִּילָה,
אֶת רֹאשׁוֹ הִיא כִּסְּתָה, וְאֵין צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ.
כִּבְמֵי בְּדֹלַח, מְסֻנְוָר
האביר כֻּשַּׁף, סֻמַּם,
זֹהַר סְבִיבוֹ – כֻּלּוֹ עֻוַּר –
בִּבְרַק הַפֶּלֶא הוּא הֻקְסַם.
פֵיָה רָעָה מְחַבַּקְתוֹ:
הָאַבִּיר חָתָן, הִיא כַּלָּתוֹ:
בְּעוּד נוֹסְכוֹת בָּנוֹת שָׁם סַם.
פּוֹרְטוֹת עַל עוּד, שָׁרוֹת בְּקוֹל,
רוֹקְדוֹת הֵן הָרַגְלַיִם:
הָאַבִּיר – לֹא יוּכַל כַּלְכֵּל –
יֹאחַז בְּיֶתֶר עֹז מָתְנַיִם.
אָז כָּבִים הָאוֹרוֹת לְפֶתַע,
הָאַבִּיר נִמְצָא לְפֶתַח
אֹהֶל-שִׁיר קוֹדֵר – וְעַד נָפְשׁוּ הַמַּיִם.