בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
73
כַּחֲלוֹמוֹת כְּבַדִים עוֹמְדִים
בָּתִּים בָּרְחוֹב בְּטוּר,
עָטוּף עָמֹק בִּמְעִיל הַחֹרֶף
אֶת הָרְחוֹבוֹת אָתוּר.
מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹן
מוֹדִיעַ: כְּבָר חֲצוֹת.
רַב-מָגִית הַנְּשִׁיקוֹת
לִי תּוֹסִיף חַכּוֹת.
הַלְּבָנָה תְּלַוֵּנִי
מְאִירָה כָּרֵעַ.
הִנֵּה לְבֵיתָהּ בָּאתִי,
וּבְקוֹל אֲנִי קוֹרֵא לָהּ:
תּוֹדָה לָךְ, יְדִידָה,
מִלֵּאת דַּרְכִּי בְּאוֹר,
הָאִירִי לְאַחֵר כָּעֵת:
לָךְ קָרָאתִי דְּרוֹר.
וְאִם תִּמְצְאִי אוֹהֵב
לוֹ יָמִים הֵמָרוּ,
עוֹדְדִיהוּ, כְּעוֹדְדֵךְ
אוֹתִי יָמִים עָבָרוּ.
Wie dunkle Träume stehen
Die Häuser in langer Reih';
Tief eingehüllt im Mantel,
Schreite ich schweigend vorbei.
Der Turm der Kathedrale
Verkündet die zwölfte Stund';
Mit ihren Reizen und Küssen
Erwartet mich Liebchen jetzund.
Der Mond ist mein Begleiter,
Er leuchtet mir freundlich vor;
Da bin ich an ihrem Hause,
Und freudig ruf ich empor:
»Ich danke dir, alter Vertrauter,
Daß du meinen Weg erhellt;
Jetzt will ich dich entlassen,
Jetzt leuchte der übrigen Welt!
74
וְאִם אָכֵן תִּהְיִי אִשְׁתִּי
וְאַתְּ קִנְאַת הַקֶּרֶת,
עִתּוֹתַיִךְ אַךְ פְּנַאי אֶתִּי,
תְּבַלִּין צוֹחֶקֶת.
וְאַף אִם בִּי בִּכְעֹס תִּרְדִּי,
גַּם זֹאת אֶשָּׂא בְּשֶׁקֶט:
אַךְ אִם שִׁירַי לֹא תְּכַבְּדִי,
נָא נִפָּרֵד בְּפֶרֶד.
Und bist du erst mein eh'lich Weib,
Dann bist du zu beneiden,
Dann lebst du in lauter Zeitvertreib,
In lauter Pläsier und Freuden.
Und wenn du schiltst und wenn du tobst,
Ich werd es geduldig leiden;
Doch wenn du meine Verse nicht lobst,
Laß ich mich von dir scheiden.
75
עַל כְּתֵפַיִךְ הַלְּבָנוֹת
אַרְכִּין בַּלָּאט רָאשִׁי.
מִשָּׁם אֲנִי אוֹרֵב בְּסֵתֶר
אַחֵר שֶׁתִּרְגְּשִׁי:
הוּסָרִים, לְבוּשָׁם בִּכְחֹל,
אֶל שַׁעֲרֵךְ טָסִים,
לְמָחָר תַּעַזְבִינִי
רְכוּבָה בֵּין סוּסִים.
וְאִם אָכֵן תַּעַזְבִינִי
הֵן הַיּוֹם עוֹד שֶׁלִּי אַתְּ.
וּבִזְרוֹעוֹתַיִךְ הַיְּפֵהְפִיּוֹת
עוֹד אַרְגִּישׁ – אֶשְׁהֶה עַד.
An deine schneeweiße Schulter
Hab ich mein Haupt gelehnt,
Und heimlich kann ich behorchen,
Wonach dein Herz sich sehnt.
Es blasen die blauen Husaren,
Und reiten zum Tor herein,
Und morgen will mich verlassen
Die Herzallerliebste mein.
Und willst du mich morgen verlassen,
So bist du doch heute noch mein,
Und in deinen schönen Armen
Will ich doppelt selig sein.
שלום משה
אני קורא בהתמדה את התרגומים שלך. בלעדיך לא הייתי מביא את עצמי לקרא שירים אלה.
אני חייב להודות שאני לא מוצא בשירים יופי או עניין מיוחד.
אני בטוח שזה לא באשמת התרגום שלך אלא בגלל הסגנון שכל כך רחוק ממני.
שבת שלום
גיורא
תתפלא אולי לשמוע, גם לי יש איזו ביקורת על (שירי) היינה אלה. אבל יש לי כמובן גם הרבה ביקורת חיובית.
ואולי ניתן להתפלא מה כל העולם כל כך מעריך אותו. אבל מעריך. קראתי את ספרו של יגאל לוסין ( היינה: החיים הכפולים), ועוד יצירות: דעת כולם באותו כיוון. הוא נחשב לשני במעלה אחר גיתה בשירה הגרמנית. שיריו ה"קלילים" ( אך שנאמר עליהן שהם קלילים רק לכאורה) זכו למעל 8000 הלחנות, של שוברט שומן מוסורגסקי ברמס וואגנר ( האנטישמי), ליסט, ועוד אין ספור פחות ידועים. הוא המשורר הגרמני המולחן ביותר. בכל זאת צריך שיהיה בזה משהו. מלבד שהוא כנראה החליט ( יש משוררים כאלה שמתלבשים על נושא מסויים וכותבים וכותבים בו כמי שמבקשים למצות אותו מכל צד) לכתוב על אהבות (בעיקר, אך לא רק, לשתי בנות דודותיו), הוא בכלל לא רק סנטימנטלי, לעתים מפוקח, לעתים אירוני וסרקרסטי ומהלך על האדמה. הוא רושם את שחווה, וכאן מירב ערכו בעיניי- הלואי וכולנו יכולנו להתמודד עם הקורה לנו יום יום. לא שמיציתי בכך את אמריי עליו. יש לו ביקוש בל-ילאה. הוא איננו מתייבש והענין בו איננו כלה. ספרי שיריו וספרי הפרוזה שלו יוצאים בלא הפסק, גם בעברית. לידי הוא נקלע במקרה, ונטלתי על עצמי לתרגמו. אינני מצטער ולו לרגע – חווייה. ככה זה השירה האירופית. אפשר תאמר – שפתנו, עולמנו אחרים כבר. ניחא. עוד כדאי לנו להכיר וללמוד מה היא השירה האירופית. ייתכן שאתה צודק שאין סיבה מדוע שנקרב אלינו סגנון ועולם מושגים ושירה רחוקה מרוחנו – אך עתה אני אומר שייתכן וראוי לנו לקרב עצמנו אליו, אולי נרוויח. וכו' –
מוקירך
משה
ונתתי לכם את קשתי… והיתה לאות…
–
אהבתי את תשובתך לגיורא ואת תגובתו הכנה,
אני אוהב את היינה אבל פעם התחברתי אליו יותר.
קשה להתחבר לרבים מגאוני השירה מפעם אך המאמץ שווה.