בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

עוד 12

76

 

תּוֹקְעִים הַהוּסָרִים בִּכְחֹל,

מִשַּׁעַר בֵּיתֵךְ פּוֹנִים,

אָז בָּא גַּם אֲנִי וּמֵבִיא לָךְ

אֵת זֵר הַשּׁוֹשַׁנִים.

 

זוֹ הָיְתָה מְהוּמָה רַבָּה!

הָאָרֶץ תַּחְתָּם תֵּהוֹם!

אֲפִלּוּ בְּלִבֵּךְ הַקָּט

מָצְאוּ רַבִּים מָקוֹם.

 

Es blasen die blauen Husaren,
Und reiten zum Tor hinaus;
Da komm ich, Geliebte, und bringe
Dir einen Rosenstrauß.

Das war eine wilde Wirtschaft!
Kriegsvolk und Landesplag'!
Sogar in deinem Herzchen
Viel Einquartierung lag.

גַּם אֲנִי, בִּנְעוּרַי

סָבַלְתִּי סֵבֶל רַב מִדַּי

מִלַּהַט הָאַהֲבָה.

אַךְ עֵצִים הַיּוֹם בְּיֹקֶר,

וַאֲשֶׁר אֵין לָהּ הֲרֵי חֵקֶר

אָכֵן תִּכְבֶּה הַלֶּהָבָה.

 

חִשְׁבִי עַל כָּךְ, אִם כֵּן, אָחוֹת,

עִזְבִי דְּמָעוֹת לַאֲנָחוֹת.

הֵן אָהַבְתְּ אוֹתוֹ כְּבָר דַּי.

זוֹ אַהֲבָה שֶׁרַק מַזִּיקָה

לְאִישׁ אֵלָיו אֵין לָךְ זִקָּה.

בּוֹאִי, נוּחִי בִּזְרוֹעוֹתַי.

Habe auch, in jungen Jahren,
Manches bittre Leid erfahren
Von der Liebe Glut.
Doch das Holz ist gar zu teuer,
Und erlöschen will das Feuer,
Ma foi! und das ist gut.

 

Das bedenke, junge Schöne,
Schicke fort die dumme Träne,
Und den dummen Liebesharm.
Ist das Leben dir geblieben,
So vergiß das alte Lieben,
Ma foi! in meinem Arm.

 

4 תגובות

  1. הי משה,
    נהדר הפרוייקט שלקחת על עצמך ואהבתי את השיר שמנסה לדבר עם אהבה בהגיון.
    (למה לך לאהוב את מי שלא טוב כשהנה יש לך אותי המציע לך את אהבתי…עצוב כמה שזה לא כזה פשוט. לא)?

  2. לסיגל,

    זה אחד הנושאים החוזרים – בלבושים שונים – אצל היינה – כגון בשירו המפורסם:

    צָעִיר אוֹהֵב נַעֲרָה,
    אַךְ הִיא בְּאַחֵר בָּחֲרָה.
    בְּעֵינֵי זֶה הִיא רָעָה;
    נָשָׂא אַחֶרֶת. כָּךְ קָרָה
    שֶׁהַנַּעֲרָה נִשְּׂאָה, כִּנְקָמָה
    לָרִאשׁוֹן שֶׁמָּצְאָה עַל רָמָה.
    אוֹתוֹ צָעִיר – לִבּוֹ הָמָה
    כִּי חָשׁ, הָעוֹלָם אוֹתוֹ רִמָּה.
    וַהֲרֵי כָּךְ תָּמִיד, זֶה מִכְּבָר!
    הַסִּפּוּר הוּא יָשָׁן וּמֻכָּר.
    אַךְ מִי שֶׁבּוֹ הַמְּדֻבָּר
    יֻכַּת לִבּוֹ עֲדֵי נִשְׁבָּר.

    תודה על מילות העידוד על המפעל.
    אני עושה בו בכיף – ומקווה לקבלתו בסוף ובשלמות רבה בסוף – ובינתיים למלות עידוד רבות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן