סבינה מסג משוררת ומתרגמת

  עוֹנַת הָרַחֲצָה     בַּבֹּקֶר  הַקַּיְטָנָה הַיַּמִּית הַצִּבְעוֹנִית– מַעֲלָה אֶת הַמִּפְלָס בְּאַקְוִיפֶר הַלֵּב   מִדֵּי  שָׁעָה הַצַּלְיָנִים  שׁוֹפְכִים עָלַי קִיתוֹן שֶׁל צוֹנְנִים  בְּנַכְסָם  אֶת הַיָּם שֶׁלִּי.   מֵעֵת לְעֵת     דַּיָּג  חוֹצֶה לִפְנֵי עֵינַי הַיְשֵׁר מֵאֵיזוֹ בְּרִית.   בְּדִיּוּק בְּשָׁלֹשׁ — הַבְּרִיזָה  מִן הַתִּיכוֹן  נִשְׁפֶּכֶת דֶּרֶךְ  נַחַל הַיּוֹנִים                     וְנַעֲרֵי הַחוֹף יוֹצְאִים לִגְלֹשׁ…     בִּשְׁאַר הַשָּׁעוֹת         הָרוּחַ הַמְּקוֹמִית  ...

  כל כל חם  שחייבים לחזור מירושלים לכנרת… ולצלול!         עוֹנַת הָרַחֲצָה     בַּבֹּקֶר  הַקַּיְטָנָה הַיַּמִּית הַצִּבְעוֹנִית– מַעֲלָה אֶת הַמִּפְלָס בְּאַקְוִיפֶר הַלֵּב   מִדֵּי  שָׁעָה הַצַּלְיָנִים  שׁוֹפְכִים עָלַי קִיתוֹן שֶׁל צוֹנְנִים  בְּנַכְסָם  אֶת הַיָּם שֶׁלִּי.   מֵעֵת לְעֵת     דַּיָּג  חוֹצֶה לִפְנֵי עֵינַי הַיְשֵׁר מֵאֵיזוֹ בְּרִית.   בְּדִיּוּק בְּשָׁלֹשׁ — הַבְּרִיזָה  מִן הַתִּיכוֹן  נִשְׁפֶּכֶת דֶּרֶךְ  נַחַל הַיּוֹנִים ...

חַיִּים     מְעַנְיֵן שֶׁבְּעִבְרִית אֵין חַיִּים    בְּיָחִיד?  

     הַאָדַג'וֹ  שֶׁל אַלְבִּינוֹנִי     פִּתְאוֹם קֶטַע הַמּוּסִיקָה הַמְּסֻיָּם מְאֹד שֶׁהָפַכְתְּ  לְחֵלֶק מִן הָאִישִׁיּוּת,               ' קָמֵעַ   בִּטּוּחַ נֶגֶד עֵמֶק הַבָּכָא   מֻרְעָף  קָבַל  עַם   בָּרַמְקוֹל!   אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁזּוֹ  שְׁטוּת לִרְאוֹת בַּזֶּה אִיתוּת מִלְּמַעְלָה   אֲבָל אַתְּ מְרִימָה אֶת הַלֵּב שֶׁכְּבָר הֵחֵל לִפֹּל וְאֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל   וּמַמְשִׁיכָה הָלְאָה בְּיֶתֶר נְחִישׁוּת      

  זהו הפוסט ה 365 שלי—שנה של פוסטים – יום הולדת!  היתכן שאני שיאנית?             יְרוּשָׁלַיִם                    כָּאן עָבְרוּ הַשַּׁיָּרוֹת מִיְּמוֹת עוֹלַם:                    מוֹכְרֵי הַבַּד , הַקִּנָּמוֹן  וְכָל צָרִי.   כָּאן הוּקְמוּ הַמַּמְלָכוֹת, נִכְרְתוּ הַבְּרִיתוֹת,  נִבְּאוּ הַנְּבִיאִים.       לְכָאן הִגִּיעוּ בְּלִגְיוֹנוֹתֵיהֶם       הָרוֹמָאִי, הַצַּלְבָּנִי  וְהַמִּצְרִי  וְהַפָּרְסִי  וְהַתּוּרְכִּי  וְהָאַנְגְּלִי (שָׁכַחְתִּי מִישֶׁהוּ?)   עַכְשָׁו מַגִּיעַ לִי!

עדיין תחת הרושם של ירושלים                     תַּרְמִילָאִית     תַּרְמִיל הַנֶּפֶשׁ מָלֵא  מְחִצּוֹת, מְדוֹרִים, רוֹכְסָנִים…                              וְכִיס מְיֻחָד  לְבַקְבּוּק הַמַּיִם   אֲנִי דּוֹחֶסֶת  בּוֹ  הַיּוֹם אֶת    דִּבְרֵי-יְמֵי יְרוּשָׁלַיִם   וְהוֹלֶכֶת לִרְאוֹת   אִם כָּךְ                         הַ דְּ בָ רִ י ם    

  זה עתה חזרתי מ 3 ימים בירושלים בהם השתתפתי בפסטיבל 'מטר על מטר' שהתקיים בסימטאות ובחצרות שמסביב ל'מחנה יהודה' והיה עונג צרוף.     יְרוּשָׁלַיִם       הָאוֹר הַחַד שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם   בָּא לָהּ מִקִּנְאַת הַמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ  הַמַּשְׁקֶה     כָּל  סֶלַע              מְחַכֶּה                                   לְיָדַיִם  סוֹקְלוֹת   אַךְ הַקְּבָרִים הֵם                                     טוֹטָפוֹת וְהַכֹּל         עֵינַיִם  

    אם כבר שרים על הצאלון, למה יגרע חלקו של המכנף הנאה  הצהוב ,הפורח אחרי הסיגלון –כלם  פלאי-טבע!  גנים תלויים.         מִכְנָף נָאֶה     גָּלָה  גַּל הַפְּרִיחָה  הַסָּגֹל  מִן  הַגַּג הַשָּׁכֵן. יַעֲלֶה וְיָבוֹא    הַצָּהֹב  הַנָּאֶה לְהַכְּנִיף           מֵחָדָשׁ  אֶת הַבַּיִת הַמְּרֻבָּע             הַמְּקֻבָּע,             הַמְּקֻרְקָע   לִהְיוֹת כַּן שִׁלּוּחַ מֻסְוֶה, רֶמֶז עָבֶה:   שֶׁכָּאן ...

  הצאלונים האדומים המפוארים שהיו פעם אופייניים לעמק הירדן ועכשו נטועים בכל שדרה עירונית – פורחים עכשו.   רונן כתב על הזכות של השירה לא לצעוק. אני חושבת שהשיר הטרי הזה מדבר על כך     צֶאֱלוֹן                                 12.6.09       מְפַתֶּה לוֹמַר שֶׁאַתָּה  דָּם, אֲבָל לֹא — יֵשׁ אֲדֹוֹם שֶׁאֵינֶנּוּ דָּם.   מְפַתֶּה לוֹמַר שֶׁאַתָּה אֵשׁ, אֲבָל לֹא — ...

  בהמשך לפוסט של חגית  על תרגום שיריה של דליה רביקוביץ לאנגלית.   פעם עשינו נסיון לגור בתל אביב. זה הביא אותי לשכנות עם דליה רביקוביץ שכבר הכרתי מקודם, שאהבה את שירי, ופעם אף המליצה עלי לפרס, שקיבלתי.   היו הרבה ביקורים הדדיים, אך בעיקר הייתי באה אליה כשהיתה מטלפנת שהיא במצוקה. בעצם הפכתי לחלק מקבוצת חברים שעשו תורנות לא ...