סבינה מסג משוררת ומתרגמת

V מצאתי שוב משהו אצל 'הנורבגי שלי'  שממשיך  את הטקסט של חני לבנה       אוּלַב  הֵאוּגֶה       אֲנִי נִסְחָף       אֲנִי נִסְחָף , נִדְחַף                 בִּידֵי הָרוּחַ , בִּידֵי הַגַּלִּים . . .   הִצְלַחְתִּי לְטַפֵּס  עַל   לוּחַ-עֵץ,   אֲנִי גֵּאֶה   שֶׁיֵּשׁ בּוֹ  גִּלּוּפִים.    

אותו משורר, האם אותה אמת? אוּלַב  הֵאוּגֶה                             בְּרֶגַע שֶׁל אֱמֶת                                         שָׁנָה אַחַר שָׁנָה רָכַנְתָּ עַל סְפָרִים,   שׁוֹאֵף  לֶאֱסֹף  יְדִיעוֹת   שֶׁיָּכְלוּ לְהַסְפִּיק לְתִשְׁעָה מַחְזוֹרֵי חַיִּים.   אֲבָל , בְּרֶגַע שֶׁל אֱמֶת , תּוֹדֶה :   כָּל כָּךְ מְעַט מִכָּל זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת נָחוּץ, וְאֶת הַמְּעַט הַזֶּה   יָדַע הַלֵּב מֵאָז  וּמִתָּמִיד.   ...

בשביל חני זהו שיר על האמת ובשביל גבריאלה—שיר על צפרים.   אוּלַב  הֵאוּגֶה                                         הָאֱמֶת   הָאֱמֶת הִיא צִפּוֹר בַּיְשָׁנִית עוֹף  הָחוֹל הַחַג מִחוּץ לַזְּמַן, לִפְעָמִים מֵאֲחוֹרָיו, לִפְעָמִים מִלְּפָנָיו. יֵשׁ הָאוֹמְרִים כִּי כְּלָל אֵינָּה קַיֶּמֶת , אֵלֶּה שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ אֵינָם אוֹמְרִים דָּבָר . מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי כִּי הָאֱמֶת יְכוֹלָה לִהְיוֹת עוֹף בֵּיתִי, אַךְ אִלּוּ הָיְתָה טוֹב הָיָה לְלַטֵּף ...

  הים של מירי הזמין את  הכנרת שהיתה היום ממש סוערת!       *   הַיּוֹם  אַתְּ                 גַּלִּית… לָמָּה בָּא לִי לְהַגִּיד             מְתֻלְתֶּלֶת?      

  רק לומר את המלה 'פיורד' כבר מוריד קצת את מפלס המתח, אז נמשיך עם אוּלַב הֵאוּגֶה, הצופה מן החווה שעל הגבעה אל פיורד הַרְדַנְגֶּר  המהמם הנפרש ממש על כף היד.  למי שטייל  במחוזות אלה  מדובר בסביבות העיירה הוּלְבִיק.       שְׁתֵּי סִירוֹת עַל הַפְיוֹרְד         שְׁתֵּי סִירוֹת  זוֹ לְצַד זוֹ  עַל חֶלְקַת הַפְיוֹרְד.   לִשְׁתֵּיהֶן ...

  בהמשך לגרא אני מביאה  שיר  מן הכפור של המשורר הנורבגי האהוב עלי ,שבימים אלה אני עובדת על מהדורה שניה, מורחבת ,של שיריו.     אוּלַב הֵאוּגֶה                       בִּקְתוֹת עָלִים  וּבָּתֵּי-שֶׁלֶג        הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה   לֹא שָׁוִים  הַרְבֵּה, סְתָם   עֲרֵמוֹת מִלִּים  שֶׁהִצְטַבְּרוּ   בְּמִקְרֶה.   אֲנִי חוֹשֵׁב   שֶׁבְּכָל  זֹאת   טוֹב לַעֲסֹק  בַּזֶּה, כִּי ...

פַּחַד מִלְחָמָה       אִמָּא אוֹמֶרֶת  שֶׁהַלַּיְלָה לָבָן,   בִּגְלַל שֶׁהִיא לֹא יֵשֵנָה .   אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב  שֶׁהוּא דַּוְקָא שָׁחֹר   יוֹתֵר מִבְּכֹל  הַשָּׁנָה!  

         מִשְׁאָלוֹת     אֱלֹהִים,  לֹא צָרִיךְ  שֶׁכּוֹכָב  יִפֹּל, כְּדֵי  שֶׁיֶּלֶד  יוּכַל                    לִשְׁאֹל.   אֲבָל  אִם  כְּבָר   נוֹפֵל                               כּוֹכַב  שָׁבִיט . . .   עֲשֵׂה   שֶׁיִּפֹּל                  כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט!    

פֶּרַח החַמְצִיץ       פִּתְאוֹם         הָאוֹר         נוֹפֵל   כָּךְ                      שֶׁבְּחַמְצִיץ   אֶחָד           מִתְמַצֵּית    כָּל  מְתִיקוּת  הָעוֹלָם.                

  עדולה בשמחה על הפסקת האש שזה עתה נכנסה לתקפה   מַעֲשֶׂה  בִּשְׁתֵּי כַּלָּנִיּוֹת       כַּלָּנִית לְבָנָה   וְכַלָּנִית אֲדֻמָּה נִצָּבוֹת, נוֹצְצוֹת,  לְעֵין הַחַמָּה. זוֹ וְזוֹ  מְפֹאֶרֶת  כְּמוֹ   מַלְכָּת אֶסְתֵּר. אֲבָל מִי, בְּכָל זֹאת, מְפֹאֶרֶת יוֹתֵר?   צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ לִשְׁאֹל. לְפֶתַע… רִשְׁרוּשׁ!  מִי הוֹלֵךְ בַּמִּשְׁעוֹל? נַחֲשׁוּ   מִי הוֹפִיעַ?  הוֹפִיעַ לוֹ צָב . אָמַר לִשְׁתֵּיהֶן: אָז  זֶה  הַמַּצָּב:   ...