נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
אהוד, דוקא הבנתי. סתם פתחתי את הנושא: עד כמה משתפים ילדים צעירים במה שקורה. מצד אחד לא טוב ליצור מסטיפיקציה כי הדמיון יעבוד שעות נוספות, מצד שני– צריך לעזור להם לגדול מתוך אמון בעולם.
אמירה קלאסית של ילד. איזה יופי.
חן חן, חן!
יש לילדים אמירות הפוכות שכאלה: נכדי אמר פעם שהכלב סובל
מ'חום כלבים'
איזה חמוד! אין, לא יעזור, הם משהו הילדים האלה.
לך אל הילד, שבע המטאפורות והשקרים הלבנים, למד את שפתו ודבר ישירות
עד כמה כדאי לדבר ישירות אל הילד? עד כמה כדאי לגונן עליו בשקרים לבנים או בהפניית תשומת הלב לפן אחר של המציאות.. זו שאלה.
כוונתי היתה להחמיא לשיר וכנראה לא ניסחתי את דברי כראוי. אנסה שוב:
לך אל הילד, אתה הכותב כתיבה מלאת מטאפורות ושקרים לבנים, למד את שפתו הישירה ודבר בה (כפי שמיטיבה עשות סבינה)
אהוד, דוקא הבנתי. סתם פתחתי את הנושא: עד כמה משתפים ילדים צעירים במה שקורה. מצד אחד לא טוב ליצור מסטיפיקציה כי הדמיון יעבוד שעות נוספות, מצד שני– צריך לעזור להם לגדול מתוך אמון בעולם.
אני אחרי לילה לבן לי ושחור לבני.
הוא התעורר מפוחד והעביר אותי סרט.
אני מותשת והוא המתיש כזה מתוק.
מעניין אותי, אם מתחשק לך לספר. מה הוא אמר? מה הפחיד אותו? האם זה קשור לארועים האחרונים?
הרוח, החלון הפתוח ,ואולי עוד המון דברים שהוא לא אומר.
יש לו שליפה איטית , זה מה שטוענים המאבחנים.