נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
לדעת לתייר בארצך, ממש עם ספר ונפש פתוחה… זה לא פשוט אבל מאד מתגמל. יותר מכל זה רלוואנטי לתחושת השייכות והמיקום וגם לכתיבה שלי. אין לי שום ענין בשירים על ארצות שאינני מכירה מספיק.
זה נכון שיש הבדל בין 'מקום אחר' לבין הבית. אבל אני בהחלט יכולה לראות את עצמי חיה בירושלים, בעין כרם למשל.
אני אוהבת מוזרויות, אוהבת דתיים , אוהבית נזירים — זה טוב לשירה.
לתור את ירושלים לארכה ולרחבה בזמן ובמרחב פיסית ונפשית.
מקסים, סבינה. זה בקבוק המים שלי להיום.
תודה, שחר מריו!
היי סבינה
הדיבור היומי, עם החיפוש למשמעת שמעבר… מאוד אוהבת
להתראות טובה
הדיבור היומיומי עם בקשת המשמעות שמעבר… כמו בשירים שלך.
שיר מקסים.
תודה, עדנה.
ד"ש מהכנרת בחלון. עוד מעט אני יורדת לשחות…
מפתה לבוא גם…אנחנו מגיעים לירושלים הטעונה עם התרמילים שלנו, מי יודע מה יש לכל אחד בתרמילו…
וכל אחד חוזר עם משהו אחר.
לדעת לתייר בארצך, ממש עם ספר ונפש פתוחה… זה לא פשוט אבל מאד מתגמל. יותר מכל זה רלוואנטי לתחושת השייכות והמיקום וגם לכתיבה שלי. אין לי שום ענין בשירים על ארצות שאינני מכירה מספיק.
סבינה,
אני חושבת שהעיר טובה מאד בלתת השראה, ככה לביקור שאחר כך גם חוזרים ממנו.
בתור עיר מגורים, הרבה יותר בעייתי.
אם כי לא בלתי אפשרי.
את רואה בירושלים גם עיר מגורים כשאת מגיעה ?
זה נכון שיש הבדל בין 'מקום אחר' לבין הבית. אבל אני בהחלט יכולה לראות את עצמי חיה בירושלים, בעין כרם למשל.
אני אוהבת מוזרויות, אוהבת דתיים , אוהבית נזירים — זה טוב לשירה.