סבינה מסג משוררת ומתרגמת

    אני חייבת לשתף אתכם במראה מן החלון. כן, אני יושבת בפנים, שלא כמנהגי, כי בחוץ החם הידוע של בקעת הירדן.  אבל על החוף  הרחב שהיפה שנוצר מול הבית, דוקא בשל ירידת המפלס — מאות סירות מפרש ססגוניות! נוער מכל הארץ, עורך כאן את  "שיוט הבנים"     הכותרת לשיר הודבקה עכשו כהתייחסות לפוסט של אמיר. לפני כן היתה ...

  נמשיך עם שירי רוח: לעומת השרקייה שהיא רוח מזרחית אופיינית לחרף, נושבת בקייץ רוח מערבית ערה  המגיעה לאזור הכנרת בשעה שתיים אחר הצהריים אחרי שעברה את כל הדרך מן הים התיכון. בחוף עין גב, ואני חייתי שם כשנה, היא ממש משתוללת, הרבה פחות מורגשת בגינוסר.       עֵין גֵּב  , הָרוּחַ שֶׁל  שָׁעָה שְׁתַּיִם         ...

    כדי להרגיע את הרוחות  עדולה  מגייסת את הרוח, שמה לעשות ככה קוראים לה.       עֲדוּלָה                       הַ'מִזְרָחִית'     זֹהַר, זֹהַר, דַּי בָּכִית!   זוֹ  רַק 'רוּחַ מִזְרָחִית'!    מִן הָהָר יָרְדָה אֵלֵינוּ,          קְצָת  הִצְלִיפָה עַל פָּנֵינוּ…   רַק הִצְלִיפָה וְחָלְפָה…   לֹא הָיְתָה  פֹּה מְכַשֵּׁפָה!   בַּחַלּוֹן לֹא הִתְנַשְּׁפָה ...

  רק אל תחשבו שאני כבר ממציאה סיפורים כדי להיות מעניינת.  לא ולא. האמת היא  שמישהו קרוב אלי מאד מאושפז עכשו מרצונו  בבית חולים פסיכיאטרי בצפת העתיקה. היום הייתי שם  והכרתי מאושפזת צעירה  מזרחית  מאזור קריית שמונה  שקוראת  ספר של  ייטס  באנגלית! היא דיברה בהתלהבות רבה על מה שהשירה עושה לה.  כשביקשתי שתראה לי את השירים האהובים במיוחד  הראתה שיר ...

  כדי לתת את חלקי לשבוע השגעון  אני שולפת , לא בחשק רב, מעדיפה לעסוק בקסם, שיר על מות אמי סופי בן בשט  מתוך  כתב יד שעוד לא ראה אור בשם "חשבון סופי". הסבתא המוזכרת פה היא סבתא אז'ני משיר שהועלה כאן. לשתיהן לא היו חיים קלים, אבל היה להן מזג מואר, תמיד היו במצב רוח טוב, לעומת אבי הזועף ...

     אם מבטלים את הדברים הקטנים והזמינים, שום דבר לא ישביע את הרעב לחידוש.  באקו-קריטיסיזם  מכנים את זה  " נוֹבוֹפִילְיָה " (אהבת החדש לשמו).     עֲדוּלָה                                                                    אֲנִי רוֹצָה קֶסֶם!     אֲנִי רוֹצָה קֶסֶם!  הֵיכָן הוּא? הֵיכָן? אוֹמֶרֶת לִי אִמָּא : "הַבִּיטִי, הוּא כָּאן!"   אֲנִי רוֹצָה  פֶּלֶא! הֵיכָן הַפְּלָאִים?! אוֹמֶרֶת לִי אִמָּא : "הַדְּלָיִים מְלֵאִים! ...

עֲדוּלָה                        שָׁה… שָׁה… שָׁה…             זֶה הַיָּם הַגָּדוֹל וְזוֹ אֲנִי   וְהוּא      תַּם . . .  וְחָכָם . . .  וְרָשָׁע . . .   כִּי אֲנִי כֵּן יוֹדַעַת לִשְׁאֹל!      אַךְ עוֹנִים לִי            רַק  שָׁה… שָׁה… שָׁה…          

עֲדוּלָה                                  עַל שְׂפַת הַיָּם              עֲקֵבוֹת   בַּחוֹל הַלַּח . . .    זוֹ שֶׁלִּי, וְזוֹ  שֶׁלָּךְ ,        זוֹ  וְזוֹ  הוֹלְכוֹת הַרְחֵק . . .   זוֹ  וְזוֹ הַיָּם מוֹחֵק  

  לכל מי שמתרחץ לאו דוקא בכנרת       עֲדוּלָה       בַּבֹּקֶר  בַּיָּם       אַחֲרֵי שֶׁהַטְּרַקְטוֹר  יִשֵּׁר  אֶת הַחוֹל    וְעָשָׂה לִי  שָׁטִיחַ אָרֹךְ . . .   כַּמָּה  נָעִים לִפְשֹׁט הַכֹּל   וְלִדְרֹךְ . . . וְלִדְרֹךְ . . . וְלִדְרֹךְ . . .        

  עֲדוּלָה   נשמע מוגזם: איפה אנחנו ואיפה אשדות ומפלים! אבל האמת היא שהגליל והגולן מלאים נחלים עם עשרות ברכות טבעיות ומפלים קטנים, ובכנרת פה ושם אקליפטוס בודד מעל מפרץ טבעי…  אבל צריך להכיר.     לִשְׁבֹּר  אֶת  הַשָּׁרָב      מִפְרַץ  קָטָן לְחוֹף כִּנֶּרֶת  עִם אֵיקָלִיפְּטוּס מֵעָלָיו…  לָבוֹא לְשָׁם,  לָבוֹא עַכְשָׁו!    לִשְׁכַּב  בַּמַּיִם הַקְּרִירִים (הַצֵּל  עֲמֹק , הַמַּיִם  לֹא) ...