סבינה מסג משוררת ומתרגמת
עֲדוּלָה
עַל שְׂפַת הַיָּם
עֲקֵבוֹת בַּחוֹל הַלַּח . . .
זוֹ שֶׁלִּי, וְזוֹ שֶׁלָּךְ ,
זוֹ וְזוֹ הוֹלְכוֹת הַרְחֵק . . .
זוֹ וְזוֹ הַיָּם מוֹחֵק
עֲדוּלָה
עַל שְׂפַת הַיָּם
עֲקֵבוֹת בַּחוֹל הַלַּח . . .
זוֹ שֶׁלִּי, וְזוֹ שֶׁלָּךְ ,
זוֹ וְזוֹ הוֹלְכוֹת הַרְחֵק . . .
זוֹ וְזוֹ הַיָּם מוֹחֵק
מקסים!
שיר שנשמע אחרת לגמרי לאמא או לסבתא, ולילד.
הים מוחק הכל
והכל מתחיל מחדש
למרות הכל
שיר נהדר
סבינה, נסעתי לחוף ירושלים בזכותך..:)
הלוואי והים היה מוחק את העבר ונותן רק את הרגע…
ברצינות? היה שווה?
כן, בטח שווה. בפעם הבאה תבואי גם את?
סבינה, את מרשה לי הפעם להסתייג ממשהו קטן [גדול!]?
חבל לי על החרוז שאינו תואם את הפונמות של העברית: לח / שלך.
זה שהאירופאים גרמו לשפה לעוות את הצליליות המקורית שלה באיבוד האותיות הגרוניות
אינו אומר שמשוררת בקסם העברית תכשיר את הניוון בשיר.
בהערכה רבה,
סבינה, השיר הזה הוא מאלה שבהם עדולה הופכת למשוררת מטפיסית נסתרת. יפה מאוד.
נהדר, שומעת את הים, רואה את הנוף. טוב שהים מוחק ואפשר תמיד להתחדש.