שחר-מריו מרדכי משורר
נ…נח..נחמן…ביאליק בן 138 ב – י' בטבת.
בית ביאליק (הזמנה בהמשך) חוגג הדים ליצירתו בספרות העכשווית, ולהלן אחד השירים שאקרא:
אני צריך חיבוק/ שחר-מריו מרדכי
בִּנְעוּרַי אָמְרָה לִי סַבְתָּא מִקִּרְיַת
בְּיָאלִיק: "אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם.
מִי יֹאהַב אוֹתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה?
(סַבָּא מֵת עָלֶיהָ,
וְעָבַר לְעָלְמָא דְּאָתֵי)
בְּבַגְרוּתִי הָפְכָה שְׂפָתִי זָרָה לָהּ; לֹא כְּמוֹ אָז
כְּשֶׁשָּׁמְרָה עָלַי, וְדִבְּרָה אֵלַי בִּלְשׁוֹן פִּקְפּוּק-צִקְצוּק:
"מִי בָּא לְסַפְתָּא? מִי צָרִיךְ חִבּוּק?"
סַבְתָּא הִנִּיחָה
אַחֲרֶיהָ
נֶכֶד וְאַזְהָרָה: הַנְּעוּרִים חוֹלְפִים, הַכּוֹכָבִים מְרַמִּים.
וּמֵאָז כָּל הֵלֶךְ בָּרְחוֹב מַחְנִיק עֶלְבּוֹן בְּקִפְלֵי בְּשָׂרוֹ
מִזְדַּעֵק בְּאִפּוּק: אֲנִי צָרִיךְ חִבּוּק.
הַמַּפָּלָה מִתְפַּשֶּׁטֶת מִכְּתֵפַי מַטָּה, סַבְתָּא. וְאֵין
פָּקִיד אוֹ רוֹפֵא לִשְׁטֹחַ טַעֲנוֹתַי. הַאִם
נִתָּן לִפְקֹד רוֹפֵא עִם טְעָנוֹת מֵעֵין אֵלּוּ?:
אֵיזֶה עוֹלָם דָּפוּק.
מִי יִהְיֶה לִי חֵיק וּמִקְלַט רֹאשׁ,
סַבְתָּא אֲנִי צָרִיךְ
חִבּוּק
(מתוך "תולדות העתיד", הוצאת אבן חושן, 2010).
בס"ד
גם אני
איריס,
אם נתחבק (וירטואלית אפשר לשמור מרחק נגיעה), נתפוס שתי ציפורים בחיבוק אחד.
🙂
שחריקו, כולם צריכים חיבוק. גם אלה שלא צריכים.
חוכמת הספתא מקיריית ח.נ. ביאליק מאפילה על המשורר ובמיוחד על הלאומי 🙂
אמירורי, בעשרים מילה וסמיילי קיבלתי ממך חתיכת חיבוק…
עכשיו תביא נשיקה.
🙂
שולח… הגיעה?
הנה קיבלת.
ובהצלחה.
ארז, תודה.
אבל מה עם החומוס, מה? חומוסייה חדשה נפתחה בפלורנטין, ואתה בס"פ על המים.
כל כך חשוף מתמסר וכתוב טוב. אין עליך
מירי, תודה.
(אבל יש עלי. למשל: ביאליק).
🙂
מזל שחריקו מריואיקו! מזל גדול…שלנו כי משם אתה מוסיף עוד שלבים וכיף לעלות בסולם שרגליו על האדמה- אדמת הענקים וראשו בשמים התכולים של מי-יודע-מי
זה שיר מעורר כאב.
"שיר כאב עובר ושב.
איזה מזל, אני שר עכשיו".
תודה, אבנר.
שחר
א. קבל אחד חזק
ב. איזה טנגו עם "הכניסיני" הבאת פה
לכן :
ג. קבל אחד חזק יותר
תודה, ריקי!
קח חיבוק גם ממני, שחרי נערי.וגם את אהבתי. אשתדל מאד לתת לך בחמישי… רגע. מחר? פתאום אני מבינה שמחר. יאללה שלך. למה ברגע האחרון?
טוב. עדיין אנסה להגיע.
חיבוק בחזרה, איריס.
המון בהצלחה עם "מכתוב". בינתיים זה נראה/נקרא כמו ספר מוצלח ומעורר מאד.
אני לא יודעת איך ולמה אבל בדיוק הרגשתי שזה מה שאתה צריך. חיבוק.
חיבוק ממני אלייך, חגית.
היית מעולה בהשקה. תודה!
שחרי-מריויִי יקירי,
מה, כבר 138?! איך לא הרגשנו שהזמן עובר 🙂
ומכיוון שלצערי לא אוכל להיות מחר בביתו של מי שהביא לנו את 'בובות שתיים, בובותיים',
אני שולחת לך לא חיבוק אחד, אלא חיבוקַיים. ענקַיים.
השיר (שלך) מקסים, וכן הספר, וכן הכותב.
בהצלחה רבה בערב מחר ולהתראות.
🙂
תלמה האחת ויחידה.
כמוך יש רק אחת. אין תלמתיים.
סבא נפטר החודש, חוכמתו וחיבוקיו חסרים מאד
סבתא רק בוכה ולא מדברת אלי כבר בלשון ציקצוק-פיקפוק.
השיר מלא רגישות ואבחנה דקה, פאראפרזה נהדרת על ביאליק. כמו בשירך האחרים הצלחת לשורר את ההרגשה שלי בכמה שורות מתומצתות.
תודה
קשת, תנחומיי על סבא.
כשהם הולכים, הם – למנוחה, ואנו – לאנחה.
האם זה אירע שם, מעבר לים? או בארץ הקודש?
ותודה על תגובתך. היא יקרה לי אף יותר בשל עיתויה.
לצערי לא אוכל להגיע
לערב הביאליקי בתל אביב
אך החיבוק טוב גם מרחוק, לא?
בקרוב אני מקווה שאקבל מסוכנות הספרים
לספרייה של בית הספר
את ספרך
"תולדות העתיד"
ובכך לקדם את הזמנת המשורר האורח
קבל חיבוק וירטואלי…
ובהצלחה הערב.
כתבתי כבר תגובה שלא נקלטה, כנראה.
אבל זה טוב כי אני מתאמנת בחיבוקים.
מיכל, כל חיבוק מחיפה מתקבל בברכה.
ואשמח לקבל הזמנה. אגב, אני מלמד ב-18 בינואר בבי"ס חוגים בחיפה. אם יתאפשר לי לכרוך את שני האירועים באותו יום, מה טוב.
אין קבלה ותמיכה אנושית כמו של החיבוק.
"מִי יִהְיֶה לִי חֵיק וּמִקְלַט רֹאשׁ".
קבל חיבוק ווירטואלי..
ובהצלחה הערב בבית ביאליק…
תודה, תמי.
הרווחתי ממך שני חיבוקים.
🙂
השיר שלך שחרמריו גם הוא חיבוק
לסבתא וסבא ולביאליק קשישא
כל העולם זקוק לחיבוק אז יאללה שיתחבקו כבר ויניחו לפוליטיקה !!!
והנה בדרך אליך חיבוק מהלב
בהצלחה הערב!
לא אוכל להגיע, אני נותנת חיבוק ממשי לנכדי האהובים (בייבי סיטר קבוע מדי חמישי )
צודקת, חנה. תודה.
וד"ש לנכדים. היום יום חמישי…
🙂
בחביקה בין ספתא מקריית ביאליק לבית ביאליק נשמט הדובר ונותר רעב. הוא רעב לחיבוק אמיתי ואנושי, אך הוא מתרחק ונתלה ב"חיבוק" השירה, בהסתופפות בחיקו של זקן המשוררים. יהיו מילותיה של השירה יפות ונוגעות ככל שיהיו, יחבקו את הכותב אליה ככל שיחבקו, תתפשט המפלה, כי אין כמו טעם געגועי הלפיתה הראשונית מקריית ביאליק. על זה נאמר, מביאליק ועד ביאליק, אין כמו ספתא. חיבוק ממני.
לבנה, תודה!
שחר,
כמה אומץ נדרש כדי לומר: אני צריך חיבוק.
אהבתי במיוחד את השימוש במילותיו של ביאליק- מי יהיה לי חיק ומקלט ראש- המילים כה גבוהות וכה ביאליקיות. ופתאום במעין כאילו ניגוד- מילים כה פשוטות המביעות בעצם את אותו הרעיון של השורה הקודמת.
ברוך ה' יש לי חיבוקים. אבל אני זוכרת תקופה שלא היה לי חיבוק משהו כמו תשעה חודשים שאני נובלת.
מי ייתן ותתחתן 🙂
גלית
גלית, תודה. אומץ הוא תנאי הכרחי (אם כי לא מספיק) לשירה. אני מניח.
ואכן, השיר הזה כולו נע בין משלבי שפה שונים (משפת ביאליק לשפת הסבתא, משפת הילדות לבגרות, מהארמית הרחוקה ועד שפת הרחוב – "איזה עולם דפוק"). זה מכוון, כמובן. הפערים הללו שלפעמים בלתי מורגשים. כמו בחיים, לפעמים.
ואגב, תשעה חודשים זה לא הרבה. קיבלת הנחה. שתמיד תחובקי, נשמה. ולגבי ה"מי יתן" –
🙂
אוטוטו. תבואי לנגן.
🙂
ובפעם השלישית:
חיבוק!!!
(הפעמיים הקודמות נבלעו בחשכת אשפת הבננות)
חיבוק-חיבוק-חיבוק.
אני מחבק
אנא בַּחֻבֶּכּ
أنا بحبك, יא איריס.