קולה השמח כנחש מהלך

 

הכל קרוב היה להיות שלם. החיבוק והנשיקה, והתעוררות הגוף, וכוס היין שלא נעזבה מתוך כף היד

וגם דיברנו. נדמה היה שעל הכל דיברנו שהמילים כמו שמיכת טלאים רכה מכסות על כל הריק שהיה . היה על מה. ושוב נפרשו לפני הימים שאינך. הימים שאיני בשבילך. הימים המלאים בהעדרי שאין בו רעב.

 

לאחר שנכנסנו לסופרמרקט לילי לקנות כמה מוצרים להשקיט את הרעב שניתן להשקיט בסלסילת שסק שתזכיר את החג הקרב, ושני אבוקדו ושלושה סוגי גבינות עתירות שומן, ולחם שחור, לאחר שקנינו מה שיכול להשקיט רעב של ערב (ערב ורעב לפתע התחלפו לי) וגם בקבוק יין אדום מעודן.

 

לאחר כל זאת זחל בי הצער והכאב, על אחיזת העיניים. את כל הטכסים אנחנו יודעים לערוך למופת. ויש לנו שפה משלנו. ויש לנו גוף שיודע הכל. הוא אחד והוא שניים והוא זוכר ויודע לשכוח כדי להתעורר.

 

 ויש לנו שפתיים שמדובבות כל שריר מתכחש לזמן ולזעם שהיה כאן בינינו.

 

הכעס ששילחתי בעקביך על בואך ולכתך ללא מבט לאחור. הכעס שבער בי ולחש בי כמו גחלים צורבות שליווה את יומי ואת לילי ושום נשיקת אוהב על תנוך אוזני או על קצה בגופי לא שככה את הזעם המתלבה.

 

הכל היה קרוב להיות שלם, אלמלא קולה השמח כנחש הילך וקרא לך שוב לחזור לעולם זר שבראת. הכל היה קרוב להיות מושלם והתנדף עם אדי הבוקר שעלו מהדשא אל ההיבסקוס שפרח, אל שיח הורדים שלא הותיר ענף ללא פריחה, אל שתילי אפונה ריחנית ששלחו ריחם והשתלבו בפריחת ההדר של עץ לימון בודד.אולי הייתה גם תאנה שלא במקומה הכל קרוב היה להיות מושלם אלמלא העננה ששכנה ביני לבינך במיטה ונכנסה בעורמה בין עורי לעורך, בין זעתי לזרעך בקולה הצלול שבא כקול הרוח על המים ואתה שינית מנעד קולך ואני לפתע רטטתי בשמחה מדומה.

 

אפילו הים, נדמה היה שנכנס ברוח ובקול רומז מתוך החלון שנשאר פתוח והסיע את הוילון כה וכה. הכל היה כל כך קרוב וחובק.

 

היה זה לילה מלילות להתגעגע אליהם גל אחר גל עלה מתוכנו להביאנו אל המקום ממנו נוכל רק להתמוטט זה אצל זו. הכל היה קרוב להיות מושלם ואני ידעתי שאין לי אצלך מקום. ואתה אינך אלא נדמה.