חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
בוקר טוב, בספרי החדש "אחי, הצימאון" ותת כותרת: או, ההצעה לחוק הגנת הפרפרים, השיר הפותח כמו חלק גדול משירי הספר, הם ארט פואטיים. אז הנה.
זו שירה
על הדרך הצל המוטל ומובדל
מהאור לרגלי איקליפטוסים
זו שירה.
לא יכולתי יותר
ובקשתי עוד.
צל האורן משנה את צבע
הדרך שחיפשתי
אליך בבואי ממך.
הבית המטאפורי החותם את השיר מיטיב מאוד לדייק בתיאור תכלית מעשה השיר. ואשרינו שזכינו במתת האל הזו – כתיבת שיר – כמורה נבוכים ודרך. שיר מצוין
תודה, ענת. במחשבה שניה, האם יתכן שבשיייייייייייייייייייר ארט פואטי, מטאפורה אינה מטאפורה, אלא הדבר עצמו? כלומר, לא מדובר באמצעי אומנותי, אלא אין דרך להיות שיר אלא כשאתה והאמצעי חד הם ואין אפשרות להפריד מי הוא מה.
מה שאת מעלה חוה הוא מעגלי משהו, או טאוטולוגי לתחושת הבטן שלי. והיא מנחה אותי אף לזאת, להיזכר בשירים ארס פואטיים אחרים, פחות "מטאפוריים". ולעניין שירך המצוין, השורות האחרונות – אלמלא ידעתי שהשיר הוא ארס פואטי יכולתי לתופסו בעוד שלל דרכים מוארות ומאירות. ומכאן שכאן מדובר במטאפורה. האן לא זו תכליתה מעצם הגדרתה ככלי פואטי קודם כול?
השיר הוא ארט פואטי באחת מההגדרות שלו, אבל, הוא בדרכו מתאר חוויה אנשוית, חויה שיש בה מן הטרנספורממציה. ואולי באמת הבית האחרון אינו מטאפורי. אלא הדבר המתואר הוא הדבר? איני יודעת להבחין
השיר הוא ארט פואטי באחת מההגדרות שלו, אבל, הוא בדרכו מתאר חוויה אנשוית, חויה שיש בה מן הטרנספורממציה. ואולי באמת הבית האחרון אינו מטאפורי. אלא הדבר המתואר הוא הדבר? איני יודעת להבחין
השיר הוא ארט פואטי באחת מההגדרות שלו, אבל, הוא בדרכו מתאר חוויה אנשוית, חויה שיש בה מן הטרנספורממציה. ואולי באמת הבית האחרון אינו מטאפורי. אלא הדבר המתואר הוא הדבר? איני יודעת להבחין
אם "צל האורן" היה צל הברוש
המטפורה היתה יותר מכוונת לדבר האמיתי.
האורן עץ טוב, חרישי יותר במזימותיו ודוקר.
הברוש לא שייך עבורי לשיר הזה, או למקום הזה, או למערכת האסוציאטיבית הזאת. וב "א" "ב" שלסדר האותיות האורן קודם לברוש. וצל הברוש עושה שיר אחר.