חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
נפער הפה אצל הבאר
אתה רואה אותי מתקרבת אל הקצה
שממנו יבוא אלי רק התהום
אתה רואה אני מתקרבת אל המרחק שכולו ערפל
אתה רואה רק נגיעה על הכתף יהיה בכוחה
להביא את התהום למקום המיה שאינו באר
פעורה ובולע פה שהוא פתח וקצה לבלוע פה
אתה חוזה מבין שדי ורואה שברי ואני נופלת
על פני גלוית עיניים וללא שפת באר ומיים וללא דבר.
אתה רואה אותי מתקרבת אל הקצה שממנו הומה
אלי התהום
אלי התהום
.
השירים שלך ביממות האחרונות חודרים לבשרי!!!! אלפי תודות!
"כפרי מוכה שתיקה מכסה אשה על כאב
אובדת פנימה
וגופה מתרסק.
זו שפה מחוץ לשפה,
ממשות אחרת
להבטיח מנוחה,
להוציא גוף שהוגבל אל מרחק."
יוכבד בן דור
תודה יוכבד, הנה השיר הביא אותך אלי וזכיתי בשיר שלך. לפעמים זה כמו מכתב שמחפש לו נמען
מרגישה פחד, אימה. מחכה להצלה שתבוא.
זה רגע מודע לפחד קיים. אבל רגע חזק ויפה
רצוי בעיני שכל רגע ורגע יהיה שווה את היותו רגע נפרד לעצמו, אם כפחד או כאהבה, או בכל מעשה אחר. לפעמים גם במהלך שטיפת כלים או נהיגה יש רגעים נפרדים חזקים.
אם נכתב השיר, יש בכוחו להציל מהרגע שיש בו אימה