אוקיינוס הקברניט

            מר פוקס מתכונן לעזוב את  העולם. היום כשנכנסתי למעבדה שלו ראיתי את בנו דויד לומד את מלאכת תיקון מכונות הכתיבה. "עוד מעט לא אהיה כאן ומישהו חייב להמשיך אותי." מר פוקס אמר. "בבקשה אל תדבר כך" ביקשתי. "אתה תחיה לנצח". "לא תודה" מר פוקס צחק. על השולחן שבמרכז חדרו הקטן עמדה מכונת "אוליבטי" חלודה ויפהפייה. ...

    רָעָב לְחֵרוּת מְשַׁחְרֵר אֶת פְּסִיכֶה לָחָפְשִׁי דֶּרֶךְ עֵינֶיהָ משתלחות חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁבִּי בְּדֶרֶךְ חמקמקה פּוֹלְשׁוֹת אֶל תְּפִלַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת לְצַד הַכְּבִישׁ מֵעֵבֶר לָחַלּוֹן המרוּשׁת מַרַת חַיִּים לוֹבֶשֶׁת שֶׁטֶף שׁוּבִי אֵלָיו

  יַד זָכָּה הִתִּירָה עֹנֶג הַפָגַת חֲרִיפוּת שֶׁבַּגּוּף עִם בּוֹא הַבֹּקֶר עָנָן נָחָשׁ נִקְמַט לִכְוִיָּה הִתְקִין נוּרוֹת לְעִוָּרוֹן יוֹתֵר מַעֲשִׂי וְרָאָה כִּי טוֹב וְקָרָא לִי לָבוֹא  

          השמן אמר שמעולם לא פתח בקבוק יין ונתן לזקן את הפותחן. סביבו ישבו המכורים להימורים. כפופים וקרחים מעל טפסים שרופים מחלומות.  סביבם התרוצץ הזקן. הוא פתח את בקבוק היין. השמן תקתק את הסכום במכונה ולקח את הכסף. היה לו מבט מטומטם וחסר בטחון. אף אחד כבר לא מדבר היום. לא מדבר באמת. השמן מעולם לא ידע ...

        הוּא הָיָה מְקֻפָּל עַל הַמִּדְרָכָה כְּאַרְנָק קָרוּעַ מָלֵא מַטְבֵּעוֹת מֵאֶרֶץ זָרָה שֶׁאִישׁ לֹא יֶאֱסֹף לְכִיסוֹ נִבְהַלְתִּי מֵרַגְלָיו האזוּקוֹת בַּמָוֶת מדמו הַמֻּרְעָל בְּאֵשׁ הַשִּׁכְחָה מֵעֵינָיו הַטְּבוּעוֹת בְּלַהַב מַזְרֵק חָלוּד וְלֹא נִגַּשְׁתִּי להרימו מִן הַמִּדְרָכָה לְהשִׁיבוֹ אֶל אַרְצוֹת הַחַיִּים נְפִילָתוֹ זָרְקָה חֲשֵׁכָה בָּרְחוֹב אך יָדִי קָצְרָה מִלָּגֶשֶׁת וְרַגְלַי בִּקְּשׁוּ אֶל תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס הַקְרוֹבָה. הַאִם נָטְשׁו אֱלוהִים? הַאִם נְקוּדָת ...

      א   בַּלַּיְלָה מְרַחְפוֹת פָּנֵיהַ מְעַל שָדוֹת נֶאֶלָמִים פְּנִינֵי אוֹרוֹת מְרַצְדים בֵּין רֹאשָה לְשָדֵיהַ נִדְרַכִים אִישונֵי חתוּלִים וחייל מְרוּקָן בָּאוֹר הַאָּפֵל מְמָלֵא כָּף יָדו בְּמִצְחוֹ עייף מָבָּטוֹ המָּבִּיט בְּמָבָּטוֹ חָשֵכָה פּוֹסָעָת עַל אַרְבָּע וְכָל אוֹר נִרְאֶה מִדַי מָהִיר.   ב   כָּל הדֶּרֶךְ מיְרוּשָלָיִם עַד יָפוֹ נוֹטְפוֹת פָּנֶיהַ מְעַל יָמִים חָפִים מִפָּנִים, מְעַל יָמִים נֶעֱלָמִים מְעֵינֵיהַ מוּשְׁלֶכֶת חַכָּת ...

           מאת נתן זך בֵּינְתַיִם הִיא חוֹזֶרֶת אֵלַי בְּכָל עֵת אִישַׁן בְּחֲלוֹמִי וַאֲנִי אוֹמֵר לָהּ בָּרוּךְ שׁוּבֵךְ, בֵּינְתַיִם שְׁבִי, וְהִיא מְסַדֶּרֶת אֶת הַכַּר, כמנהגהּ, שֶׁהָרֵי אֵין זֶה טִבְעִי שֶׁאֵם לֹא תְּסַדֵּר אֶת כַּר בְּנָהּ וְכִי הבֵּן יהיה זֶה המסדֵר אֶת כַּר אִמוׁ וּמוֹחֶה זעתהּ הקרה וּמחלִיק אנִיצֵי שְׂערהּ וּמחזיק בְּידהּ הקרה וְאוֹמֵר אל תירְאִי המקום שאת ...

      הסתיו הוא הצעד הראשון מאת אמילי רוז  תרגום: חגית גרוסמן   לחיות את החיים הפשוטים. לא לעשות דבר. מלבד לתת למפלצת לצאת החוצה. לא לחשוב על הנצח. או על החיים שאחרי החיים. רק לחיות. יש מסיבה על הגג. ברחוב צפה מוסיקה. וזהו סתיו. השבוע הגיע לקיצו. אתה יושב על הכיסא שלך ומקשיב לצלילי החיים הבסיסיים. זה ייקח אותך ...

    התאילנדים אוֹ פִילִיפִּינִים שגָּרִים בַּבִּנְיָן מּעבר לַכְּבִישׁ, עֵינֵיהֶם המלוכסנות הֵם שְׁנֵי חִצִּים הַמּוֹרִים אֶל יַבָּשָׁה אַחֶרֶת. וְהֵם מקומיים.  דִּבַּרְנוּ בַּמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים, רַק שִׂיחָה קְצָרָה, עַל עִנְיְנֵי גַּנֵּי יְלָדִים. הָאִשָּׁה הַפִּילִיפִּינִית אוֹ התיאלנדית אָחֲזָה תִּינוֹק וְהוּא נָשַׁך אֶת קְצֶה הָעֲגָלָה. הַאֵם הִתְגּוֹנְנָה וְאָמְרָה שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא לֹא נוֹשֵׁך. הִיא אָמְרָה שֶׁרָשְׁמָה אוֹתוֹ לְגַן שֶׁל ויצו. אִם הָיָה זֶה תִּינוֹק ...

  הציפור הכחולה מאת אמילי רוז   תרגום:חגית גרוסמן   אני רוצה לגלות לכם סוד. מצאתי ציפור. כנפיה שחורות וגופה כחול. קראתי לה הולי והבאתי אותה לביתי. היא יושבת בחן על שולחני ואני נוגעת בה והיא שרה בשפה חדשה. ציפור חכמה ועתיקה, מלמדת אותי איך לעוף מעל לרחוב החלוד שלי. אני מזריקה למוחי את צלילי קולה כמו מורפיום. ציפור קטנה ועתיקה ...