אוקיינוס הקברניט

שירה: גלי חי לחן: מוטי סטפק http://www.youtube.com/watch?v=nmfB8C57nOg תאטרון העלובים מאת גלי חי קהל נכבד! ברוכים הבאים לתיאטרון העלובים אשר גאה להציג במה ריקה, שחקנים מתים, אולם תיאטרון ללא אנשים האומנות ירדה לזנות, כך אומרים האומנים בידור זול ששולט, בידור מועדונים, נשים בנות שלושים על במות בית מלון במועדון ישן, בטלוויזיה בסלון, קופסא של תמונות משדרת תרבות של עולם מנוכר הגווע ...

      מאוחר בלילה פתחתי את הדלת הראשית של הבניין. רציתי לאכול עגבניות. הייתי רעבה ולא ידעתי איך אשיג עגבניות. התמונות על הקירות נראו כמו עגבניות וחציתי את השער ונכנסתי לתוך תמונה של מריאן פיית'פול והלחיים שלה נראו כמו שתי עגבניות והעיניים שלה שני מעיינות של הרואין לבן ומתוק ורציתי לקפוץ לתוך העיניים שלה וללמוד את כל הפילוסופיה של ...

http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8114-33765,00.html צפיה מרתקת

  http://www.youtube.com/watch?v=mj5IV23g-fE  

  רחל חלפי, מכשפות לספר מצורף דיסק בקריאתה של חנה מרון הוצאת קשב לשירה ישראל,2009, תשס"ט     על 'מכשפות' מאת המשוררת רחל חלפי/ חגית גרוסמן   בפעם הראשונה ששמעתי את שירי 'מכשפות' זה היה בבית ביאליק, בערב לכבוד מאה ועשרים כותרים להוצאת קשב לשירה. ישבתי בשורה השנייה על אחד הכיסאות השחורים וחיכיתי שיקראו לי לבמה לקרוא משיריי. לפניי קראה ...

    בֵּין חשכת קִירוֹת הַתָּא   שָׁמַעְתִּי קְרִיאָה בְּרוּרָה   לָצֵאת אֶל הַסִּפּוּן   הַנֶּעֱלָם, שָׁם הַיָּם   הוּא מְכוֹנַת הַנְּשָׁמָה   וּמַיִם חַיִּים בּוֹקְעים מקּוֹלוֹ,   וְהָיִיתִי בָּאָה אֵלָיו   שֶׁיּקְרא לִי   שִׁיר   בֵּן בַּיִת אֶחָד   בְּכָל פַּעַם   עָבַרְתִּי שַׁעַר הַפּוֹנֶה אֶל   גַּן הַחַיִּים וְגַלִּים   הֵמֵסּוּ אֶת כָּל   הַמָּוֶת   מִחוּץ ...

    מוסיקה ווידאו: אופיר לוקיי  תצלום הירח: שרון גלזברג http://www.youtube.com/watch?v=kWiGEJWyw7o א   לָמָה תשכְּבִי בלילה, בחדר זר, מְעַל מִטָּה שאינָהּ שלַךְ? כְּשהתוֹדעה מתרחקת מִמֵךְ אַתְּ יְכולָה לְנסוֹת לְהשִיב אוֹתָה אֲבַל התודעה יודעת מה שהיא יודעת לכן היא מבקשת שְלמוּת לכן היא נצמדת לנְשימַת הגוף הקפוא מעל לספה  רֵיחו הטוב נִרְאֶה כמו ילדה שפעם התגוררה בחדר הזה. אֲבַל הֵיכָן היא ...

          הגיטריסט הַלַּיְלָה הַזֶּה יַכֶּה אוֹתוֹ סְחַרְחֹרֶת צְלָלֵי גִּיטָרָה מִתְפַּתְּלִים עַל הַקִּירוֹת הוּא לֹא יְנַגֵּן בָּהּ עוֹד לְמַעַן הַשִּׁיר אֶלָּא כְּדֵי לִחְיוֹת בְּלֵב הַתֵּאַטְרוֹן הוּא פורט בָּהּ אוֹר אָפֹר בּוֹנֶה לָהֶם חֶדֶר מעושן בְּאלנְבִּי חֲסִידֵי ברסלב פּוֹרְצִים בְּמָחוֹל מֻכֶּה אוֹר בְּכִיכָּר השוּק דיוָה ערומָה מִתגרָה בְּמשִׁיח שיכּור וְהֵם בְּצלע הַבִּימָה צְלוּלִים מִמִּלִּים יָדָיו נָעוֹת לְרוֹחב גּוּפָהּ רֹאשׁוֹ מוּרְכּן ...

          הָעִיר הַפְּנִימִית רָעֲדָה מְכוֹנִיּוֹת נִפְרְצוּ, חֲנוּיוֹת נִשְׁדְדוּ, מִגְדָּלִים הִתְרַסְּקוּ וְהָיָה  צֹרֶךְ לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְלָדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב הָעִיר לקדמותהּ כִּי פָּג הָאֵמוּן וְהַשֶּׁקֶט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב הַחֲשׁוּכִים. בְּמֶרְכָּז הַסָּלוֹן הֵנַחְנוּ לְמַשְׁקִיפִים מן הַחוּץ לְהִתְעָרֵב וּלְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הָאֲדֻמָּה וְהם בּעלֵי מבּע רֵיאלִי שֶׁל מורים לְמתמטיקָה וְהם קָרִים וּמרְויחִים משְׂכּורוֹת גְּבוֹהוֹת וְאנוּ עניִים וּסְגוּרִים בְּסִפְרֵי ...

            אלמה אוהבת דם. היא תמיד מקלפת אותו פצע עד העצם. נוזל ממנו ארגמן מתוק. היא גורפת אותו באצבע  וטועמת. "אלמה, תני לי גם לטעום" אני לוחשת אליה בלילה מן המיטה הסמוכה. "גם אני רוצה", אני מנדנדת לה. היא פוקחת עיניים שמאירות אליי בחושך הקר, נענית לי ופוערת פצע רק בשבילי. גורפת ארגמן חם ומניחה על לשוני. באותו רגע הארגמן נוזל לי לגרון ולבטן ואני הופכת לאלמה ועוד מעט ...