העיר הפנימית רעדה

הָעִיר הַפְּנִימִית רָעֲדָה

מְכוֹנִיּוֹת נִפְרְצוּ, חֲנוּיוֹת נִשְׁדְדוּ, מִגְדָּלִים הִתְרַסְּקוּ

וְהָיָה  צֹרֶךְ לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה

וְלָדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב הָעִיר לקדמותהּ

כִּי פָּג הָאֵמוּן וְהַשֶּׁקֶט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב הַחֲשׁוּכִים.

בְּמֶרְכָּז הַסָּלוֹן הֵנַחְנוּ לְמַשְׁקִיפִים מן הַחוּץ לְהִתְעָרֵב

וּלְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הָאֲדֻמָּה

וְהם בּעלֵי מבּע רֵיאלִי שֶׁל מורים לְמתמטיקָה

וְהם קָרִים וּמרְויחִים משְׂכּורוֹת גְּבוֹהוֹת

וְאנוּ עניִים וּסְגוּרִים בְּסִפְרֵי השִׁירָה
וְאנוּ עיר מבוצרת שכּעת חומותיהּ נפְלוּ
כי הנחתי לזעם לִפְרוֹץ וּלְקלל את שׁהיָה.

וְהמשְׁקיפים בּעלי המבּט הַרֵיאלִי

אמְרו שהם באים בְּאהבה

וְהוֹדוּ שֶׁהֵנחְנוּ בְּידם כֹּח רב

לְהחרִיב ערים מְקוּדשׁוֹת

וּכְבר לא הבּטת בעיניי וְהייתַ רחוֹק

וְסגרת את האוֹר וְהלכְתַּ לישׁוֹן

נותרְתי לְיַדְךָ בּחוֹשֶׁךְ

לחשְׁתִי שׁמךָ וְלא ענית

רציתי לְהצְטער מאוד ולהתחנן לִמְחילָה

ונגעתי בְּגופךָ החם ולא נגעת בּי בחזרה.