אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

לאחר כל המאבקים

  לאחר כל המאבקים       לאחר כל המאבקים על חדר משלי, מחשב, שולחן, כיסא, מכונת כתיבה. אני מוצאת עצמי בפינת המרפסת על כיסא עץ מתקפל. מעלי השמים מחווירים מול אורו הירוק של מגדל דיסקונט. אני כותבת על שולחן קטן וירוק שמצאתי ברחוב. שמידותיו נבנו לילד בכיתה א'. ומדף קטן לספרים יש לו, מוכן כלשון חרוצה מתוך פה נדהם. ...

קרא עוד »

דוב לבן

      דוב לבן   "האנושות אכזרית", אמר לי רופא השיניים, "בעוד עשרים מליון שנה בטוח יהיה פה קר מאוד. אני אופטימי". הוא צחק ואני יצאתי לרחוב וחשבתי רק על בעלי המכוניות הגדולות שצורכות הרבה דלק. הלכתי ברחוב וריחמתי על השמים. ידעתי שמעצם היותי יהודיה יש אלוהים, אחרת אין זהותי היהודית שלמה, ידעתי שאלוהים קיים, שיש אלוהים מפני שיש אמונה, אחרת אביו ...

קרא עוד »

שיר לעורך מוסף ספרים

        לשגיא גרין בְּדִיּוּק תִּרְגַּלְתִּי יוגה לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁל קֹצֶר נְשִׁימָה וְאָז מִתְקַשֵּׁר אליי עוֹרֵךְ מוּסָף סְפָרִים וַאֲנִי עַל גַּבִּי הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִשָּׁאֵר לִנְשֹׁם נְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת וְלֹא נִשְׁאַרְתִּי עַל גַּבִּי אֶלָּא קַמְתִּי לְשַׂחֵק עִם כַּדּוּר גּוּמִי וָרֹד וְהִקְפַּצְתִּי אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה רגליי מפוסקות אֲנִי יַלְדָּה קְטַנָּה יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֶה מִזְרָן היוגה וּמַקְפִּיצָה כַּדּוּר וָרֹד וְכֹל עֲתִידִי נִדְמֶה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן