אוקיינוס הקברניט

    הטרוף שוכן בצל, לאור יום, מתחת לסככה. הטרוף זקוק למסכה. אינני מקשיבה לאחר יש לי משלי אין סוף כוח מתפזר בעת נשימה, צל זקוקה להוכחה על קיומה לפנות בוקר תתקשר אל המלאך גבריאל תבקש לשמוע קול עצמה מהדהד ובוער באור מיוגע. מעבר לקו אין לגבריאל מציאות של ממש אלא לגופו. צל יודעת את גבריאל ונותנת לו שיר ממשי כאבן שלא ניתן להרימה, ...

  בהבל החום הכבד, באוגוסט 1872, בכלכתה, בירת המדינה המערבית בנגל שבהודו, נולד תינוק קטן, שחור עור וכהה עיניים. הלה היה הפילוסוף, הוגה הדעות, הגורו, הסופר והמשורר – סרי אוריבינדו, אחד מן המאורות הגדולים ביותר בשמי הספרות ההודית, והעולמית בכלל. על דמותו הצבעונית, התנכית כמעט, של אורבינדו, ניתן לכתוב לא מעט, ומן הראוי גם, שכך יעשה בעתיד לבוא. ואולם בישראל, ...

    הוא רצה לראות מה בי יש אולי זהב? אולי הילד המוזאב אליי בא לנשוף על כל מה שהיה חסר. זרועותיו מיותמות מאם שלא הייתה. וכך גם אני, מבעד חלוני חיכיתי לו והוא בא שאניח על מצחו רטיה נקיה מחרדה. והילד הזה המוזאב שנשף נשיפתי בכריתה שנשף בכניעה למחסורו, מעל מצחו תמיד רטיה חדורת חלחלת חרדתו. אני מנגנת ומלוה ...

      עוֹגֶן חַדְרֶךָ עָצַר אֶת סְפִינַת אַדְמָתִי אֵינֶנִי מָטִילָה עוֹד סָפֵק כִּי לִבְּךָ סַחְלַב מָהַפְּכָנִי הָנוֹשֶם מִן הָסָגוֹל הָנָקִי שֶאֵין בּוֹ תָּעָרוֹבֶת שֶל אַרְגָמָן כִּי נִפְתַח חוּט דַק וְעָדִין מִפְּקָעָת הָמֶשִי וְהַפְכוּ אֶצְבְּעוֹתֵיךָ פַּרְפַּר לָבַן      

      גוף אחד אינו נושא עצמו שותק שתיקה שתוקה אומר אין סוף וממשיך ונובע מצבע אחר          

        עכשיו הדממה תחשוף שיניים זבות שתיקה ויין אדום. אישה עם נשמה עברה היום ברחוב היו לה עיניים ולב. היא הייתה מבוגרת והיה חמסין. ישבנו בצל. קראנו שירה גרועה מאנתולוגיה של משוררים צעירים. ישבנו על קוצים. ירוקים. הרמנו את המבט לעברה זה היה מבט קצר. היא נזקקה ליותר. הייתה לה נשמה גדולה מדי בשביל העולם הזה. אנשים עם ...

    שיחה   "תכתבי כמו שאת מדברת, ככה צריך לכתוב", אומר לי ב", איש שהוא ילד  נצחי. "אתה תמיד ילד", אני אומרת לו כשאנחנו נוסעים ברכבת. "אני הולך למות", הוא אומר וקולו רועד, "מחוֹסר הבנה שלי את החיים". "תראי מה הם עושים", הוא נועץ מבטו מבעד לחלון הרכבת ומסמן בסנטרו, "פעם  היו פה שדות חיטה מופלאים, הכול הם הופכים לכבישים". "אתה נותן ...

      בפינת הגן אנחנו שוחות בשמש על מצע עלים ירוק. עינייך פקוחות לחצי. את מלטפת את האדמה ונוהמת וטועמת את אצבעך, אוּ….. שפתייך מפהקות. אחר כך נדנדה, תלויות בין ארץ לשמים, אני מנשקת אותך שעה ארוכה. את צוחקת.  בפינת הגן, על שולחן השיש, בצל קריר של שעת הצהרים, יושב ילד ילד קטן עם סרבל כחול ומשחק בחיילי צעצוע. הקרב ...

  התקרבותי אל גופו של אלישע בן אבויה מתחילה באדישות, אני מנשקת לשפתיו בקרירות, עורפי בכר שוקע, בצווארי שפתיו הקרות נטמנות, בטנו בבטני נלחצת, מעלה בי את תחושת כמיהתו לשכב עם כל הנשים בעולם. כמעט שאיני שולטת בלשוני ואומרת לו:"זה בסדר, אני מסכימה, אתה יכול לשכב עם כל אישה." אך לשוני מחרישה, מפני שגופו שלי כעת, ואני בו נגרפת. ברעבונו ...

           הם מחוברים. היא מעליו. הוא מתחתיה. או שהוא מעליה. היא מתחתיו. והזין בשר החיבור. כך חיים שלמים, הם נעים. נשואים בבשר. אפשרי שיווצר בשר. כשם שרוח פוגש ברוח ונוצר שיר, רעיון או בְּרק- שיגעון. זו יכולה להיות תנועה נצחית. מדוע חושבים שעליהם לגמור? הבשר יוצר אהבה כאשר נוצרת התרה, לגעת שלא במקרה. לגעת יותר ממקרה. ...