אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

אהבה

 

 

 

 

 

 הם מחוברים. היא מעליו. הוא מתחתיה. או שהוא מעליה. היא מתחתיו. והזין בשר החיבור. כך חיים שלמים, הם נעים. נשואים בבשר. אפשרי שיווצר בשר. כשם שרוח פוגש ברוח ונוצר שיר, רעיון או בְּרק- שיגעון. זו יכולה להיות תנועה נצחית. מדוע חושבים שעליהם לגמור? הבשר יוצר אהבה כאשר נוצרת התרה, לגעת שלא במקרה. לגעת יותר ממקרה. הם מחוברים. ראשה בצווארו. הם נעים. היא מעליו, לפעמים אינה זעה. רק בתנועה פנימית. והוא שם, מעניק לה בשרו. נלפת בשריריה. מצחה בצווארו, מורם. היא לשפתיו מנשקת. הוא לשפתיה. הסכמה עדינה להסכמה עדינה להסכמה. מחוברים. משהו מבקש להתפרע. אבל לא. עדיין. שפתיה בצווארו. זו הסכמה. רגליה נמתחות לאחור. כגבר מעל אישה, מניעה חלציה. מחוברים. אהבה, זה הכוח להתפרק בשלמות. 
 

 

 

 

תגובה אחת

  1. חשבתי לעצמי:"איזה חתולים מתוקים".
    ועל עצמי: אסור לי לקרוא כאן בבוקר!
    🙂
    מקסים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן