בננות - בלוגים / / ראש הנחש הראשון
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

ראש הנחש הראשון

 

   

 שולחן הזכוכית שבבית סבתו המתה עמוס בממתקים. לצידם זרוקות סיגריות 
מגולגלות. 
רוצה לעשן? חיוך של כוכב קולנוע לטיני בפרסומת לשוקולד. 
בסדר. חיוך תמים חושב שלפניו הזדמנות פז לגלות את רזי העולם. 
לאחר ש
שאפה מן העשן נגלה אליה עופר, רגליו דקות מקופלות מתחת לראשו. הוא נם 
שנת
תמימים. עיניו עצומות, ריסיו ארוכים ורכים. וזה השוכב מתחתיה, מעל כריות הספה, שוקע בביצה טובענית. על המסך גרונות מרוטשים צובעים את פניו באדום. עליה לכסות את אוזניה מפני האדים הנודפים מפיו. מילותיו הן חצים מורעלים, בעיקר כשהוא 
חש נינוח 
ומוגן, בבית סבתו המתה, פותח את רוכסן מכנסיו, שולח יד שחומה אל הזין ההידריאני – נחש בעל תשעה ראשים –  מעלה ומוריד את אגרופו הסגור מעל לראש הראשון. מחשק שפתיו, מצעף עיניו. ריסיו הסגולים מתארכים. הוא אומר לה להוריד את התחתונים. והיא מנסה להשתחרר מסבך ריסיו הנלפתים סביב פרקי ידיה. הסאטן התכול הולך ומסגיל ככל שריסיו לוחצים. תחתוניה נקרעים. כעת, היא עיוורת העומדת למבחן. עליה לשמור על ערנות ולהוכיח לו שהיא רוצה בו. אך ראשית  
להחניק את ריח השתן המטפס מגופו ואינו מרפה. 
הוא נועץ את ראש הנחש הראשון בין ירכיה וחודר. תחושת גועל מטביעה אותה בביצת הספה. אך היא יודעת לעשות כרצונו, לעלות ולרדת מעל לנחש, להעלימו בערוותה, לחשפו מחדש ושוב להצפינו במקום הפנימי ביותר. היא עוצמת את עיניה ובוכה, מחכה למות הנחש, שתוכל לקום ולהתלבש. אך לאחר שנפרק הראש הראשון היא מגלה כי ראש נוסף עולה וגדל.   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. איזו פנטסיה חגית! מהריסים ועד לנחש. לזה הייתי קורא תעופה…

    • תודה אמיר, השתיקה סביב הפוסט הזה הדאיגה אותי. עד שקולך הופיע וגרם לי לחייך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן