אוקיינוס הקברניט
בּערב הוא לבשׁ כְּתונת לבנה
כְּכל שתיזכר היא נִכְספָה
ללחם שאפָה לִכְבוֹד שבּת
מְלוּפַּף וּמְפוּתַל בּעשׂבִים
בְּשְׁברִים שׁמתְאימים לשְׁברִים
וְדבק דבשׁ שבּוֹקע בּיניהם
מְסַחֵף שִׂמְלתהּ בְּמים חיים
בְּדיוק כְּשׁבִּיקְשׁה להעלם לחלוטִין
דווקא כְּשׁלא היה לה בּית
הוא הניח כּד ענבים יְרוקים
לצד מזרן דק, עד היום הרביעי,
בּוֹ נעקְרָה השבּת.
יפה
חגית, שיר תמציתי ואנושי וכואב ומדוייק.
גם אני מצטרף.
המטאפורה של שבת יפה מאד.
ולוואי ויהיו כל ימינו שבת.