הוא רצה לראות מה בי יש
אולי זהב? אולי הילד המוזאב אליי בא
לנשוף על כל מה שהיה חסר. זרועותיו
מיותמות מאם שלא הייתה. וכך גם אני, מבעד חלוני
חיכיתי לו והוא בא שאניח על מצחו רטיה נקיה מחרדה.
והילד הזה המוזאב שנשף נשיפתי בכריתה
שנשף בכניעה למחסורו, מעל מצחו
תמיד רטיה חדורת חלחלת חרדתו.
אני מנגנת ומלוה לו משהו מוחלט וגמור
מלוה תמורת אהבתו.
מרגש. מדוע צריך לתת תמורה לאהבה?
עדנה, זו שאלה טובה. אולי בגלל שזו לא באמת אהבה.
מוזאב?
מוזאב – מצופה זאביות (במקום זהב)? חידוש יפה, גם אם יצא במקרה. אפשר לבנות עליו שיר שלם (אחר).