הציפור הכחולה מאת אמילי רוז תרגום:חגית גרוסמן
אני רוצה לגלות לכם סוד. מצאתי ציפור. כנפיה שחורות וגופה כחול. קראתי לה הולי והבאתי אותה לביתי. היא יושבת בחן על שולחני ואני נוגעת בה והיא שרה בשפה חדשה. ציפור חכמה ועתיקה, מלמדת אותי איך לעוף מעל לרחוב החלוד שלי. אני מזריקה למוחי את צלילי קולה כמו מורפיום. ציפור קטנה ועתיקה מחייכת חיוך אינסופי.
אדם לא יכול לחיות רק לעצמו. הוא חייב לחשוב גם על אחרים. הציפור הזאת יכולה להיות כל כך טובה לחבר שלי. הם נולדו באותה ארץ. אבל אני לא רוצה אפילו להראות לו את הציפור. אני לא רוצה להשאיל לו את הציפור. אני מסרבת שהוא ייקח אותה ממני. נוצות הפלדה והגוף הברזלי. הציפור הזאת היא רק שלי. אף אחד לא ייקח אותה ממני. הבטחתי שאשמור עליה ואאכיל אותה בניירות טובים ונקיים, שאשמיע לה את השירה שלי.
חבר שלי עני וחולה. בקלות אוכל לכנותו מטורף. הוא תקוע בארצי בלי כוח או כסף לשוב לביתו. אני קוראת את סיפוריו והם תמיד מלאים בכאב ובחיפושים בזבל אחר מזון.
"אני כל כך לבד" הוא אמר. "אבל אני לא יכול להרוג את עצמי כי יש לי כלב ושלושה חתולים."
"יש לך כישרון עצום" אמרתי לו "אתה חייב להשקיע את הטרוף שלך באמנות. אתה צריך ציפור כחולה." אמרתי "אני אחפש בשבילך ציפור משלך."
שפתי החדשה כעת שרה בשבילך, זועקת אחר הציפור שתבוא ותשב על שולחנך הריק, מוכנה לאצבעותיך לעוף על נוצותיה השחורות. כמה נפלא יהיה לראותך שוב שמח. כמו שראיתי אותך בפעם הראשונה יושב על הרצפה בחנות הספרים. כלב התכרבל בין רגליך ועיניך וידיך היו עסוקות בסידור ספרי ההיסטוריה על המדפים. צחקתי אליך ואתה חייכת אליי.
באותם ימים לא ידעת רעב. היה לך חבר שנתן לך את העבודה. אבל אז אבדה דעתך וצעקת עליו. תמיד ידעת איך להרוס את עצמך.
"אתה האויב הכי גרוע שלך."
"כן, אני יודע." אמרת.
אני אמצא לך ציפור כחולה. אתה שב בביתך ותן לעצמך תירוצים מדוע אינך יכול לשים לחייך קץ.
כמה עצוב אתה מסוגל להיות. רד למטה ואני אראה לך את הציפור הכחולה שלי. תן לי להשמיע לך את שירתה. לא כמו האישה המשוגעת ששרה מעבר לכביש. היא בודדה כמוך. כשאתה רואה אותה אתה שונא את עצמך.
אני לא המושיעה שלך. אפילו לא חברה קרובה. רק ראיתי אותך בחנות הספרים ואמרתי לך לכתוב כי יכולתי לזהות את כישרונך. כעת אני רוצה להציל אותך מהפילוסופיה השחורה שלך. מפניך המצולקות. אני שומרת על קול נמוך שלא להזיק לך כשאתה עצוב. אל תהיה כל כך רחוק. אני רוצה לתת לך את המעיל שלי. רק אל תיגע בציפור הכחולה. חבר אחר התקשר אליי. הוא אמר שבמחסן שלו מתחבאת ציפור. המשפחה שגרה בקומה התחתונה איכסנה שם את כל חפציה. אבל בקרוב הם יעזבו והוא ייתן לי את הציפור הזאת. ואתן לך אותה. אתה תאכיל אותה בסיפוריך והיא לא תבקש דבר אחר. היא תהיה הבאר אליה תצרח. היא תניח לך ליילל בבקרים הקרים ובלילות. היא תהיה חברתך הטובה ביותר.
אוקיינוס הקברניט
יפיפה!!!
הי לאקי, תודה רבה שקראת
יש כאן חדוות כתיבה לא רגילה.
סיגל תודה רבה שקראת, האם את רוצה להרחיב מה זו חדוות כתיבה?
בשמחה. חדוות הכתיבה כאן מורגשת בכך שהסיפור אמנם נחתם אך יש תחושה שכל התרחשות בו נמשכת מעבר לו, ובמיוחד השימוש בציור הלשון הקבלי של הבאר שאליה האמן צורח את יצירתו. גם הסוד שבו נפתח הסיפור הוא כזה. חשיפתו מצד אחד והסתרתו מצד אחר בסמלים מסמלים שונים.
זו חדווה גדולה לכותבת וחדווה גדולה לקורא/ת.
סיגל, את נפלאה, את מצליחה להאיר את עיניי לדברים נסתרים. תודה רבה לך על כך.
גם את נפלאה ומצליחה להאיר את עיניי לאינסוף דברים חדשים, כמו הציפור הכחולה והמופלאה שתרגמת כאן בכישרון גדול.
מעולם לא שמעתי על הסופרת הזו? חדשה, ישנה? בכל מקרה סיפור מאוד מיוחד
הסופרת הזו היא לא ישנה ולא חדשה. היא מאנגליה של שנות השישים. אינני יודעת עליה פרטים רבים. תודה שקראת.
הציפור הכחולה היא ציפור נפשה, או המוזה של הדוברת העוסקת בכתיבת שירה. היא רוצה לעזור לאותו מהגר נואש בן ארצה של הציפור הכחולה, היא יודעת שהוא זקוק לציפור אך לא תתן לו אותה, אלא תעזור לו למצוא ציפור/מוזה משלו.
סיפור על גבולות העזרה שאדם יכול לתת לזולתו
ובהזדמנות זו, תודה חגית שאת מכירה לנו פנים נוספות ומענינות שלך – הן בתמונות לצד הפוסטים והן בפוסטים עצמם
אהוד יקר, איזה פרשנות מקסימה, הצלחת ממש למשמע את הסיפור באופן מושלם. תודה רבה לך על קריאתך היפה.
יפה ,רגיש וקולח
ציפור כחולה מכה בכנפיה על שמים מצויירים עשויים מכתמי המילים שלך. יפיפה
איריס האם תציירי בשבילי ציפור כחולה?