אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

שכנים

 

 


התאילנדים אוֹ פִילִיפִּינִים שגָּרִים בַּבִּנְיָן מּעבר לַכְּבִישׁ, עֵינֵיהֶם המלוכסנות הֵם שְׁנֵי חִצִּים הַמּוֹרִים אֶל יַבָּשָׁה אַחֶרֶת. וְהֵם מקומיים. 
דִּבַּרְנוּ בַּמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים, רַק שִׂיחָה קְצָרָה, עַל עִנְיְנֵי גַּנֵּי יְלָדִים.

הָאִשָּׁה הַפִּילִיפִּינִית אוֹ התיאלנדית אָחֲזָה תִּינוֹק וְהוּא נָשַׁך אֶת קְצֶה הָעֲגָלָה.

הַאֵם הִתְגּוֹנְנָה וְאָמְרָה שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא לֹא נוֹשֵׁך. הִיא אָמְרָה שֶׁרָשְׁמָה אוֹתוֹ לְגַן שֶׁל ויצו.

אִם הָיָה זֶה תִּינוֹק יְהוּדִי יִשְׂרְאֵלִי, לֹא זָר, בְּוַדַּאי הָיִיתִי מַזְמִינָה אוֹתוֹ לְבֵיתֵנוּ לְשַׂחֵק.

אַךְ לִבִּי סָגוּר. הַתַּרְבּוּת לֹא מְפֻעְנַחַת. הָרִחוּק. הַשָּׂפָה. לֹא הִתְחַבַּרְנוּ. הַאם הַפִּילִיפִּינִית וְהַתִּינוֹק הַיְּחִידִי שֶׁיֵּשׁ בָּרְחוֹב הַזֶּה וְיָכוֹל לְשַׂחֵק עִם בּתּי.

הֵם עוֹבְרִים אֶת הַמִּבְחָן. הֵם רוֹצִים לִחְיוֹת כָּאן. בֵּיתָם הָיָה פַּעַם מִתְפָּרָה. מבעד לָחַלּוֹן המסורג שכבלי חַשְׁמַל כְּבֵדִים מַסְתִּירִים, אֲנִי רוֹאָה מִטַּת קומתיים. בָּחֶדֶר הקָּטָן הַזֶּה גָּרִים שְׁתֵּי נָשִׁים, תִּינוֹק וְגֶבֶר צָעִיר שֶׁלִּפְעָמִים שָׁב הַבַּיְתָה בִּמְכוֹנִית עמוסת גְּבָרִים ישראלים, מְחַבֵּק אוֹתָם וְרָץ מַהֵר לַמִּטָּה לְבַדּוֹ. 
אַף צְעָקָה לֹא נִשְׁמַעַת מִבֵּיתָם. רַק אֹשֶׁר וְשֶׁקֶט. וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת שִׁעוּל הַתִּינוֹק. 
פַּעַם אַחַת נִפְנְפוּ אֵלֵינוּ הַאִם וְהַתִּינוֹק מִן הַגַּג וְחִיַּכְנוּ אֲלֵיהֶם.

 

 

 

 

 

15 תגובות

  1. רונית בר-לביא

    אהבתי את הכנות שלך.
    אני חושבת שאם אפשר לבנות משהו
    עם הזרים האלה או לא, כנות כזו היא מצע מבורך והתחלה טובה.
    התבוננות מבורכת.

  2. עדין, אמין, מהודק מצד אחד מביע
    מה שצריך בדיוק מצד שני.
    קטע יפה ורגיש.

  3. האנשים האלו הכמעט שקופים שנמצאים בכל מקום, אהבתי את הקטע הזה

  4. כמה עצוב.

  5. יעל, תודה. היא בת שנתיים וחודשיים.

  6. חגית מאד אווירתי הפרגמנט השירי היפה והכואב הזה והייתי מציעה עריכה אחרת
    חיתוך המשפטים שיוביל יותר אל השיר וידגיש
    מה דעתך?

  7. הם רוצים לחיות, כמו כולם, בצורה סבירה.ואפשר ללמוד מהם על פשוט ואושר ושקט.
    ואולי אנחנו כבר הפכנו מפונקים, בררנים, מחפשים את הדובדבן…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן