התאילנדים אוֹ פִילִיפִּינִים שגָּרִים בַּבִּנְיָן מּעבר לַכְּבִישׁ, עֵינֵיהֶם המלוכסנות הֵם שְׁנֵי חִצִּים הַמּוֹרִים אֶל יַבָּשָׁה אַחֶרֶת. וְהֵם מקומיים.
דִּבַּרְנוּ בַּמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים, רַק שִׂיחָה קְצָרָה, עַל עִנְיְנֵי גַּנֵּי יְלָדִים.
הָאִשָּׁה הַפִּילִיפִּינִית אוֹ התיאלנדית אָחֲזָה תִּינוֹק וְהוּא נָשַׁך אֶת קְצֶה הָעֲגָלָה.
הַאֵם הִתְגּוֹנְנָה וְאָמְרָה שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא לֹא נוֹשֵׁך. הִיא אָמְרָה שֶׁרָשְׁמָה אוֹתוֹ לְגַן שֶׁל ויצו.
אִם הָיָה זֶה תִּינוֹק יְהוּדִי יִשְׂרְאֵלִי, לֹא זָר, בְּוַדַּאי הָיִיתִי מַזְמִינָה אוֹתוֹ לְבֵיתֵנוּ לְשַׂחֵק.
אַךְ לִבִּי סָגוּר. הַתַּרְבּוּת לֹא מְפֻעְנַחַת. הָרִחוּק. הַשָּׂפָה. לֹא הִתְחַבַּרְנוּ. הַאם הַפִּילִיפִּינִית וְהַתִּינוֹק הַיְּחִידִי שֶׁיֵּשׁ בָּרְחוֹב הַזֶּה וְיָכוֹל לְשַׂחֵק עִם בּתּי.
הֵם עוֹבְרִים אֶת הַמִּבְחָן. הֵם רוֹצִים לִחְיוֹת כָּאן. בֵּיתָם הָיָה פַּעַם מִתְפָּרָה. מבעד לָחַלּוֹן המסורג שכבלי חַשְׁמַל כְּבֵדִים מַסְתִּירִים, אֲנִי רוֹאָה מִטַּת קומתיים. בָּחֶדֶר הקָּטָן הַזֶּה גָּרִים שְׁתֵּי נָשִׁים, תִּינוֹק וְגֶבֶר צָעִיר שֶׁלִּפְעָמִים שָׁב הַבַּיְתָה בִּמְכוֹנִית עמוסת גְּבָרִים ישראלים, מְחַבֵּק אוֹתָם וְרָץ מַהֵר לַמִּטָּה לְבַדּוֹ.
אַף צְעָקָה לֹא נִשְׁמַעַת מִבֵּיתָם. רַק אֹשֶׁר וְשֶׁקֶט. וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת שִׁעוּל הַתִּינוֹק.
פַּעַם אַחַת נִפְנְפוּ אֵלֵינוּ הַאִם וְהַתִּינוֹק מִן הַגַּג וְחִיַּכְנוּ אֲלֵיהֶם.
אוקיינוס הקברניט
אהבתי את הכנות שלך.
אני חושבת שאם אפשר לבנות משהו
עם הזרים האלה או לא, כנות כזו היא מצע מבורך והתחלה טובה.
התבוננות מבורכת.
עדין, אמין, מהודק מצד אחד מביע
מה שצריך בדיוק מצד שני.
קטע יפה ורגיש.
האנשים האלו הכמעט שקופים שנמצאים בכל מקום, אהבתי את הקטע הזה
כמה עצוב.
ומבחינתי זו ממש התחלה של רומן. תכתבי עוד.
יעל, בדיוק חשבתי עלייך הלילה.והנה את כאן. כנראה שזו טלפתיה.
אין ספק.
ולא ידעתי שיש לך ילדה קטנה. מזל טוב!
יעל, תודה. היא בת שנתיים וחודשיים.
והיא הילדה המדהימה ביותר בעולם. אני מכיר אותה ובפעם הבאה שתפגוש בתינוק של השכנים, נסי שוב, אל תרפי.
ואללה!! סחתיין!
לאקי, אני מבטיחה שאנסה.
אני יודע שתנסי.
חגית מאד אווירתי הפרגמנט השירי היפה והכואב הזה והייתי מציעה עריכה אחרת
חיתוך המשפטים שיוביל יותר אל השיר וידגיש
מה דעתך?
דפנה, זו הצעה מעניינת מאוד אני עדיין שוקלת אותה. תודה רבה.
הם רוצים לחיות, כמו כולם, בצורה סבירה.ואפשר ללמוד מהם על פשוט ואושר ושקט.
ואולי אנחנו כבר הפכנו מפונקים, בררנים, מחפשים את הדובדבן…