אוקיינוס הקברניט
יַד זָכָּה הִתִּירָה עֹנֶג
הַפָגַת חֲרִיפוּת שֶׁבַּגּוּף
עִם בּוֹא הַבֹּקֶר
עָנָן נָחָשׁ נִקְמַט לִכְוִיָּה
הִתְקִין נוּרוֹת לְעִוָּרוֹן יוֹתֵר מַעֲשִׂי
וְרָאָה כִּי טוֹב וְקָרָא לִי לָבוֹא
יַד זָכָּה הִתִּירָה עֹנֶג
הַפָגַת חֲרִיפוּת שֶׁבַּגּוּף
עִם בּוֹא הַבֹּקֶר
עָנָן נָחָשׁ נִקְמַט לִכְוִיָּה
הִתְקִין נוּרוֹת לְעִוָּרוֹן יוֹתֵר מַעֲשִׂי
וְרָאָה כִּי טוֹב וְקָרָא לִי לָבוֹא
אהבתי את 'העורון היותר מעשי'
לטעמי שלוש השורות האחרונות הן שיר בפני עצמו
למקרא שורת הפתיחה נזכרתי בשירו הידוע של זלמן שניאור "יד ענוגה" ("הו יד ענוגה הייתה לה / איש לא העז געת בה" וגו'). שיר מוזיקלי וענוג ביותר שהעדר הפיסוק בו מאפשר לפחות שתי קריאות.
מעניין מאוד "ענן הנחש", שהוא דימוי אירוטי וגם רמז לאלוהות של סיפור הבריאה ("וירא אלוהים כי טוב"). הרמז יכול להסביר את התחושה החתרנית שיש בסיום השיר: האלוהות נמצאת דווקא בענן-נחש.
שיר יפה חגית, מעורר מחשבה ומדויק. מדויק ויפה – לדעתי יש מקום לשם אחר לשיר.
מרטיט