אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

דרך

 

 

 

א

 

בַּלַּיְלָה
מְרַחְפוֹת פָּנֵיהַ
מְעַל שָדוֹת נֶאֶלָמִים
פְּנִינֵי אוֹרוֹת מְרַצְדים
בֵּין רֹאשָה לְשָדֵיהַ
נִדְרַכִים אִישונֵי חתוּלִים

וחייל מְרוּקָן בָּאוֹר הַאָּפֵל

מְמָלֵא כָּף יָדו בְּמִצְחוֹ

עייף מָבָּטוֹ המָּבִּיט בְּמָבָּטוֹ

חָשֵכָה פּוֹסָעָת עַל אַרְבָּע

וְכָל אוֹר נִרְאֶה מִדַי מָהִיר.


 

ב

 

כָּל הדֶּרֶךְ מיְרוּשָלָיִם

עַד יָפוֹ

נוֹטְפוֹת פָּנֶיהַ

מְעַל יָמִים חָפִים מִפָּנִים,

מְעַל יָמִים נֶעֱלָמִים מְעֵינֵיהַ

מוּשְׁלֶכֶת חַכָּת מַבָּטָה המַיְמָה

לִפְקוֹחֲ בַּהֶם מַעֲבָרִים

וְאֵּיךְ תּוּכַל

לְהַשְאִיל לַהֶם את גּוּפָהּ

כַּאֲשֶר הֵם שׁוֹטְפִים וּמָשִׁיבִים מַבָּטָה

חֲזָרָה אֶל הֶהָרִים?

 

 

  

ג

 

בּבֹּקֶר הִשְלִיכָה עַיִן מְחָכָּה לַעֲבוֹר

מְעַל קַו – מַרְחִיק לִרְאוֹת

עַד כָּמָה יָפָה תֵּל אַבִיב

כְּשֶהִיא מִתְרָחֶקֶת עַל גַּב לִוְויָתָנֵי האֶבֵן

נִפְקָחִים מָעָבָרִים לַרוּחות

שֶאֲחְרֵיהֵן תָּמִיד תבוא הִתְנַפְּצוּת חוֹשֶפֶת סוֹד

תְּשוּקָת העַיִן לַסוֹף – 

שֶאֵין 

מִלְבַד מָבַּט מַרְחִיק יוֹתֵר, מְעֶבֵר לַקַו הַמַּתכיל.


 

 

 

6 תגובות

  1. ארז, סן פרנסיסקו על המים

    שירה במיטבה. אולי יום אחד, כשאגדל, גם אדע לכתוב כך (אני מאחל לעצמי). כמה צירופים פצעו אותי במיוחד: "מְמָלֵא כָּף יָדו בְּמִצְחוֹ", "חָשֵכָה פּוֹסָעָת עַל אַרְבָּע", "מושלכת חַכָּת מַבָּטָה המַיְמָה". יש כאן מיונה הנביא הבורח (יפו, ים, לווייתן) ואולי קצת מאנדרומדה ("לְהַשְאִיל לַהֶם את גופה"). מתי את מעבירה סדנת כתיבה?

  2. זה מנוקד?

    • חגית, עכשיו הראש שלי לא מספיק צלול לפרשנות
      אבל אני מרגישה שהכתיבה שלך צפה ממקום כל כך נקי
      שזה פשוט אושר לקרוא אותך – הייתי אומרת לך עוד
      אבל אלה כאן יחשבו שיצאתי מדעתי מרוב הערצה
      אני שמעולם לא הערצתי בן תמותה
      אבל יש לי נטיה להביע את שפע הערכתי ליצירה
      שיש בה את היכולת להרחיב את הלב
      ואת זה השירה הנקיה שלך עושה לי

      הלינק שלי בקפה
      htt://timabazcafethemarker.cafe.themarker.com

  3. היי חגית
    הבית האחרון דחף את השיר לשיא חדש…עד השורה האחרונה הצלחת להביא דימויים מהפנטים.
    להתראת טובה

  4. איריס קובליו

    חָשֵכָה פּוֹסָעָת עַל אַרְבָּע

    וכל אור נראה מדי מהיר.

    נפלא חגית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן