סטונר. ג'ון ויליאמס

הספר פורסם לראשונה ב1965 וכנראה שנעלם מעין ציבור הקוראים. הוצאה מחודשת שלו ב2003 הביאה לו גל שבחים, המצוטטים על הכריכה האחורית.
. כשהתחלתי לקרוא את הספר חלחלה בי הרגשה מוכרת. לא שקראתי את הספר קודם לכן, אלא משהו בסגנון. אחרי כמה עמודים הבנתי שאני מקבל דרישת שלום מסגנון הכתיבה של סוף המאה התשע עשרה.
 הספר כתוב בפשטות. פשטות לכאורה. אין בו הבחנות גדולות על החיים. נראה שאין בו משמעויות חבויות. אין בו משחקי זמנים והסתמכויות מודעות על יצירות אחרות. 
כל מה שיש בו הוא סיפור עלייתו של בחור שגדל בחווה קשת יום עזר מילדותו להוריו בעבודות הכפיים בחווה המתמוטטת כלכלית. כשהתבגר הצליח להגיע לאוניברסיטה כדי ללמוד חקלאות מודרנית שתעזור לו לייצב את עבודת החווה. 
קשה לסביר למה סגנון כתיבה המספר סיפור בשטף ובפרטים רבים הופך לספרות טובה יותר מספר המספר סיפור שוטף ונשאר ברמת מספר סיפור בלבד. 
בסטונר מתחבאת רמה אחרת לגמרי של כתיבה. אולי מפני שזה אחד הספרים האחרונים, כנראה, שנכתבו במאה העשרים אך מביאים ניחוח סגנוני מעולם ספרותי שחלף, ובכל זאת, סטונר מצליח לכבוש את הקורא, גם את האמון על מכמני הכתיבה החדישה. 
כאמור סטונר נולד במיזורי. למשפחת עובדי אדמה עניים מאוד. כבר מילדותו עזר להוריו בעבודה. חלב את הפרות ואסף ביצי תרנגולות. הלימודים היו במקום משני ולא היו לו תחומי עניין חיצוני, אפילו כילד. יועץ לימודים מציע להוריו לשלוח אותו לאוניברסיטה לפקולטה לחקלאות, שם יילמד חקלאות מודרנית ויילמד לטייב את עבודת החווה. הוריו ייקחו על עצמם את המאמץ הכלכלי החדש והנדרש ושלחו אותו לעיר, לאוניברסיטה. 
סטונר הכפרי מגיע לאוניברסיטה. כמו שהשקיע קודם בלימודיו הוא משקיע גם כאן. הוא נער שקדן, אם כי לא מתעניין. בשנה השנייה נדרש ללמוד חוץ מכימיה של הקרקע ודברים מסוג זה גם קורס בספרות אנגלית. 
סטונר שלא קרא ספר מימיו צריך להתחיל להתמודד עם חומרים לא מעשיים, לא מוכרים, ולפתע הוא חווה הארה. הוא מגלה את הספרות. בעצת מורהו יעזוב את החקלאות וילך לעשות תואר בספרות. 
בודד מחברה, החל לשקוע בספרות העתיקה. לראשו נכנסים הלנה ופאריס, טריסטאן ואיזולדה. אהבות של אחרים. 
אחרי שנה מורהו האהוב שואל אותו על עתידו. אתה צריך להיות מורה לספרות, גם אם אינך יודע זאת עדיין. תמשיך ללמוד לתואר שני ותהפך למרצה באוניברסיטה. תואר שני ואחריו דוקטורט. זאת אהבה כזו אצלך. אתה מאוהב בספרות. 
ביוני 1914 קיבל תואר ראשון. מסביבו רוחשות שיחות על המלחמה המתקרבת באירופה. הוא לא מתחבר לכל מה שמחוץ ללימודיו. הוא מתחיל ללמד, אך מרגיש שאיננו מצליח להעביר לתלמידיו את אהבתו והתרגשותו מהספרות. הוא לא ייהפך למרצה אהוב במיוחד. 
הוא מתיידד עם שני מרצים צעירים המתנדבים במהירות לצבא ומבקשים ממנו להצטרף. אם לא משנאת הגרמנים הרי שזו תהייה ההזדמנות לראות את אירופה.
 " מלחמה לא רק הורגת מאות אלפי בחורים. היא הורגת משהו בעם, משהו שאי אפשר להחזיר. וכאשר עם עובר מסיק מלחמות, כעבור זמן קצר כל מה שנשאר ממנו הוא הפרא. היצור שאנחנו אני אתה ואחרים כמונו קוממנו מהרפש. אסור לבקש מהמלומד להרוס את הדבר שעמל לבנות כל חייו… אתה צריך לזכור מי אתה ומה בחרת להיות. בחייו של המין האנושי יש מלחמות, תבוסות וניצחונות שאינם צבאיים ואינם נכנסים לספרי ההיסטוריה זכור את זה כשתחליט מה לעשות." 
זה מה שאומר לו מורהו האהוב. סטונר מחליט לא להתגייס לצבא. הוא גומר עוד תואר ומקבל משרת הוראה מלאה באוניברסיטה.
 במסיבת החוג לספרות הוא רואה את אדית והיא מוצאת חן בעניו מאוד. אדית, בת למשפחה ממעמד הביניים הגבוה סיימה זה עתה קורס בן שנתיים בבית ספר לגברות צעירות. 
כשיתחתנו במהרה הוא יגלה שלימדו אותה לערוך נכון את השולחן. לרקום, ועוד דברים מועילים כאלה. על מין לא דיברו איתה כלל. 
היא ידעה לנגן על פסנתר, לא באופן מוצלח במיוחד, אך לא ידעה דבר על יחסי מין, לתפקיד הזה לא הכינו אותה. סטונר לא ידע הרבה יותר, אז לזכותו עמדו חיי בעלי החיים בחווה. הוא ראה אותם בחצר החווה. ככלה צעירה, היא נגעלת והוא איננו עדין או מתחשב במיוחד. 
כעבור חודש ידע שנישואין נכשלו. כעבור שנה הפסיק לקוות לשינוי. לא רק יחסיהם האינטימיים נמצאים על קרקע רעוע. גברת אדית צריכה בית. בית משפחה גדול. היא איננה יודעת כמה משתכר בעלה, מה הם יכולים לרשות לעצמם, היא רוצה בית ומסבכת אותם בחיי עוני כמעט. הבית אכן הופך להיות עול כלכלי. סטונר יצטרך לקחת על עצמו עוד ועוד קורסים ושעות הוראה. למעשה חייהם הופכים להיות חיי מחסור. 
כשנולדת להם בת היא לא מסוגלת לטפל בה. בימים בהם מושג דיכאון לידה לא היה מוכר היא סובלת ממנו. היא לא מסוגלת לסבול את ריחה של התינוקת, את ריח החיתולים. על סטונר נופל מטלה גדולה נוספת. הטיפול בתינוקת. 
בעקבות משבר נישואין ובהשראה של רגע הוא מבין עד כמה הוא מורה רע ויודע מה הוא צריך לעשות להשתנות. שינוי שהסטודנטים חשים בו והופכים אותו למרצה מבוקש. 
המשבר ששינה אותו שינה גם את אדית. מבלי מלים הוכרזה ביניהם מלחמה. 
עד כאן החלק הראשוני מאוד של ספר שכולו סיפור. מכאן כל קורא כבר ישקיע את עצמו בתוך הדרכים המעוקלות, המערבולות, גם כשהן שקטות ואין בהן לכאורה דרמה של ממש. ו
יליאמס הוא סופר מעודן מאוד. הא מספר את סיפורו בנחת, הקורא צריך למלא את כל הסערות החולפות על סטונר. 
מה שכל כך יפה בספר הזה היא הכתיבה ה"אלטמודיש" שלו. כתיבה מפעם. 
סיפור על אדם שלא עשה שום דבר יוצא דופן. לא פרץ גבולות. לא גיבור ובכל זאת מושך את תשומת לבנו ורצוננו לעקוב אחרי חייו המאוד לא פתלתלים. חיים מאוד פשוטים.
 בכתיבה מעודנת מאוד מוליך אותנו ויליאמס בעקבות גיבור " הלא מעניין" בדרכו השקטה אנו עוברים את סערות הנפש, את בעיות חיי הנישואים. את החיים באוניברסיטה והפוליטיקה הלא חשובה שלה. אנשים יחשבו שהיו לו חיים עצובים. אני חושב שכדי שיהיו חיים עצובים האדם צריך להגדיר לעצמו את חייו ככאלה. סטונר איננו עצוב.יש לו את הסיפוקים הקטנים שלו כמורה. כחוקר ספרות. ויש לו כמובן גם את בעיותיו המשפחתיות.
 קוראים שישקעו בספר, ולא יהיו כאלה שלא ישקעו יעבירו את הספר מיד ליד.. 
מזמן לא קראתי ספר מהסוג הזה וחוויתי הנאת קריאה כזאת.