ignoring the state Zen mind – beginners` mind

         אף אחד לא ישיג אותי בזה, אני הראשונה שתמהה על עצמי, ולא בידידותיות, על כך שבעולם ובזמן שבהם הרגו ילדה ושמו אותה במזוודה ואחר כך ישבו על זה בשקט,  ולא פעם ולא פעמיים אמהות מטביעות את ילדיהן, ובזמן ובמקום שגם יותר קרוב קורים לא מעט דברים גבוליים, אני לא מצליחה לרסן את צערי על כך שחבר אמיתי שלי, שאם מצננים ...

      היום אני מספרת לכל מי שמסכים לשמוע איזה שירות מזופת אגד – המהיר בעיר – נותן לשבוייו, סליחה – ללקוחותיו. פשוט כי עם כל הפלגמטיות (שלי, הכוונה) הפעם הם הצליחו לעצבן אותי. כל יום אני אוכלת בשקט את השירות העלוב שלהם כדי להגיע לעבודה, שנכון שבקו אווירי קרובה מאוד הביתה, אבל טרם הספיקותי להתקין את העפיפון שייקח אותי ...

    בימים שהייתי קצת מושבתת בחסדו של כאב גב בעתו פתחה בשבילי חברה טובה (מכל בחינה) את הקישור (הזה: http://www.youtube.com/watch?v=i0EQRbLe1Fw) לסרטון שבו אפרת גוש שרה את הגרסה שלה לשיר "מודה אני" של מאיר אריאל המנוח.   כמה שזה יפה.   אני מרשה לעצמי להתעלם מהדרמה שבסרטון – יודעי דבר אומרים לי שזאת סדרה שווה, אבל לא ראיתי אותה ומה ...

  שלום רב!  אנשים, יש לי היום רק דבר אחד להציע: תשמרו על הגב שלכם; שימו לב אליו ביוזמתכם כדי שהוא לא יזכיר לכם את עובדת קיומו בדרך הנבזית. אני אומרת את זה רק משום שבשל מחסור (זמני, אני מקווה) בהומור מהסוג הנכון (זה שלא מסתפק בלדעת מה מצחיק ומה לא מצחיק אלא גם יודע מה חשוב ומה לא חשוב) הענקתי לעצמי צביטה בגב שמשביתה ...

    היי ושלום!  מצאתי את הסיפור הזה שלי באחת המגירות, אחרי ששכחתי שהוא קיים, והוא – if I do say so myself – צילום חצי מענג חצי מצמרר של משהו שכמעט היה באמת.  אני מקווה שזאת הפעם האחרונה לכמה זמן שאני משדרת פה סיפור הכתוב בגוף ראשון יחיד, אבל מכיוון שזה גם מה שאני הכי אוהבת לקרוא – אני לא מבטיחה.    ...

  אחת הדרכים שבהן אני בטעות מקלקלת לעצמי את החופש להתבטא עוד לפני שמישהו אחר מקלקל לי אותו היא להשתמש בחופש של אחרים נגד עצמי, כלומר לקרוא או לשמוע דברי ביקורת על דברים שאנשים אחרים עשו.   נניח – סצנה טיפוסית –  שראיתי אתמול סרט שעשה לי נעים באזור מקלעת השמש. חשבתי שהוא ממש טוב. נניח הסרט stranger than fiction  – "מעבר ...

     מה שאני רוצה בעצם זה לשבור את הקרח הזה, של – אני לא מוסיפה שום דבר חדש לבלוג בינתיים – ופשוט להוסיף משהו חדש לבלוג. רק בינתיים. להגיד משהו. מין אהמ אהמ כזה, שא"א מילן דיבר עליו בפתיחה לפו הדוב, אם אני זוכרת נכון ואם לא המצאתי פה משהו סתם בשביל שיהיה לי יותר נוח.   אחר כך זה ...

        באמת היינו במקומות יפים. מקומות עם עלים צהובים ואדומים ושלוליות ירוקות עמוקות, מקום עם כיסא מלך משיש ומרבד עלי ורד, מקומות קרים וחמים, הומים ומבודדים, אורים ומדמדמים. פעם אני הייתי עיוורת והוא הוליך אותי והיה חירש, ופעם אני הייתי אני, והובלתי אותו, והוא היה עיוור וחירש,  ומקץ משהו כמו ארבע שעות, בטח לא יותר, השמענו את צעדינו ...

     סרטים – סיפור בהמשכים – החלק השישי  (כלומר יש חמישה חלקים קודמים למטה)                                             מתקשר לי לכאן til-kingdom-come   את הדרך חזרה אני מאריכה ככל שאוכל. אני פוגשת חברה, לוקחת מהתיק שלה "ידיעות" ומסמנת מקומות שמחפשים עובדים מסורים, מתקשרת לשניים ומצליחה לריב עם מי שבתמימות הרים את הטלפון, הולכת להצגה ראשונה, שותה בירה וקצת, יורדת בקושי מהאוטו שלה, ...

    חפצתי להגיד כאן כמה מילות מספד על בנזיר בוטו, שהיתה יקרה לי, וגם על השנה האזרחית היוצאת, שלפעמים היתה יקרה ולפעמים לא.  שתי הנטישות היו צפויות מראש עד מאוד, ועם זה הציפו אותי ברגשות עזים, שבסופו של דבר לא אפרטם כאן, ולו משום שהרגע חלף, ובחלוף הרגע הייתי קצת חולה. ועם זה, בשני המקרים, אני חושבת, חזינו בהיאחזות ...