עזבו כבר את יצחק יצחק משנה ב' בבית-הספר המקומי לקולנוע הוא היצור הכי יפה בעיר. מה בעיר, הכי יפה בעולם אולי. כל כך יפה שעובדות המזכירות מכסות על פיהן כמו בתדהמה, אפילו שראו אותו גם אתמול ושלשום, ואומרות זו לזו בלחש: "שומעת, נתקלתי ביצחק הזה במסדרון", או: "נתקעתי במעלית עם יצחק משנה ב', הוא כזה יפה שזה שורף ...

        משקל נוצה מקומות מסוימים, בפרט כאלה עם תקרות מזכוכית, כלובים מזהב ומרצפות משיש, נוטים להצמיח אנשים כמו ראובן ספקטורסקי. מקומות כאלה נוטים להצמיח בחובם ארכיבים שהולכים ומתפשטים ומשתלטים על פני קומות שלמות, מטפסים מן המרתף עד לקומה העליונה ומתנחשלים כקונכיות מפולשות אשר באפלוליתן, מאבק ומאפר ומעול הימים לבדם, עולים וצומחים אנשים כמו ראובן ספקטורסקי.   במקומות ...

      היי לכול! בזמן שעבר מצאתי את עצמי בתוך מין קבוצת-כותבים שלא ברור לי אם היא מצחיקה או משונה ואם היא עושה לי טוב או לא עושה לי טוב; כדי שיהיה לי כיף תמרנתי מישהו יקר  להתלוות אלי, ועתה אני בימים טובים מתייסרת בידיעה שהוא מוכשר פי-מיליון ממני ובימים פחות טובים אני מתענה בביטחון שאיני מוכשרת כלל. כשמסביב ...

  משהו די מריר עם דובדבן בסוף                                                כשטיילתי עם בתי ברחובות אחרי  הגשם הפגינו השמים מיני כחול רבים   אני מביאה את בתי לחוג מחול לקטנות באקדמיה. היא באמת די קטנה.   תמיד אני אומרת לה מה לעשות אם השיעור נגמר והיא יוצאת ולא רואה אותי כי עוד לא הגעתי. אני משתדלת לא להדאיג מצד אחד, ומצד שני ...

  שלום רב!  אנשים, יש לי היום רק דבר אחד להציע: תשמרו על הגב שלכם; שימו לב אליו ביוזמתכם כדי שהוא לא יזכיר לכם את עובדת קיומו בדרך הנבזית. אני אומרת את זה רק משום שבשל מחסור (זמני, אני מקווה) בהומור מהסוג הנכון (זה שלא מסתפק בלדעת מה מצחיק ומה לא מצחיק אלא גם יודע מה חשוב ומה לא חשוב) הענקתי לעצמי צביטה בגב שמשביתה ...

    היי ושלום!  מצאתי את הסיפור הזה שלי באחת המגירות, אחרי ששכחתי שהוא קיים, והוא – if I do say so myself – צילום חצי מענג חצי מצמרר של משהו שכמעט היה באמת.  אני מקווה שזאת הפעם האחרונה לכמה זמן שאני משדרת פה סיפור הכתוב בגוף ראשון יחיד, אבל מכיוון שזה גם מה שאני הכי אוהבת לקרוא – אני לא מבטיחה.    ...