הייקו לחורף – זה ממכר

 

בהשראת קבוצת הכותבים שאני מבקרת בה אני מנסה את כוחי בז'אנר האקוורלי הזה. נראה לי שאני לגמרי מתחילה לתפוס את העניין, if I do say so myself…

הרבה תודה לאמיר אור שבנדיבות רבה מדבר על זה, למשל פה (קישור? זה לא הולך לי כאן, בבננות, אבל אין שום בעיה למצוא). הכללים שהבנתי הם: תיעוד רגע נוכחי בשלוש שורות – 5 הברות בראשונה, 7 בשנייה ושוב 5 בשלישית, בשורה השלישית תיכלל תמונת טבע תמציתית של העונה (רצוי בלי להגיד את שם העונה), ולעניין כולו תהיה אווירה של תובנה (קטנה ואם אפשר גדולה).

הטיפ הכי מעשי שקיבלתי מאמיר בהקשר זה הוא שמבחינה טכנית השורות החזקות "שמע ישראל / אדונַי אלוהינו / אדונַי אחד" הן הייקו לכל דבר (אמרתי מבחינה טכנית), ומכיוון שהן אצלי מתחת לעור מאז שבהיותי ילדה אמא שלי תמיד הציעה שאגיד אותן לפני השינה, ולפעמים גם הסכמתי, אני מוצאת שהן עוזרות מאוד "לשקול" את המלים.

הנה כמה הייקואים שיצאו לי (בסוגריים אני מכניסה את התובנה שנראית לי עולה מהם, גם כי אני רק טירונית ומתלמדת, גם בהייקו וגם בחיים בכלל,  וגם כהתרסה לחבר שלי סוקרטס שעשה עוול למשוררים בטענה שהם האחרונים שיש להם מה להגיד על השירים שהם כותבים).

*  *  *

עטוף בענן

מחכֶּה לקו שֶבע.

סוּפה בדרך .

(אתה, אני, האיש שמחכה לאוטובוס, עוד נזכה לעמוד שם ולהתעצבן ולכעוס, ולבסוף נבין שכל זה כלום לעומת מה שמגיע בלי שנצפה לו [זה הגיוני שהסבר יהיה יותר ארוך ממה שהוא מסביר?].)

       *  *  *

סורֵג לי צעיף

עם זהב בשוליים.

כפור לבי נמס.

(אין לעמוד נגד מעשה יפה שנעשה באהבה [לפעמים אפשר להסביר גם בפחות מלים אני רואה].)

    *  *  *

בכֶּתֶם של שמש

יושבת חושבת על

גשם שהובטח

(אין מי שבאמת יודע מה בעתיד, וטוב ליהנות מכל הטוב והנעים שברגע הזה.)

 

*  *  *

זה בוקר קשה

עכביש על הדרך

במאבק עם שלולית.

(פרופורציות, ו-כולנו שבריריים ולכולנו קשה לפעמים.)

 

*  *  *

בגשם שוצף

זרועו תחבקני.

קר ורטוב וחם.

(מחווה של אהבה היא מנחמת, וגם אם אינה מבטלת את מה שקשה היא עשויה לעזור לקבל אותו.)

  

*  *  *

פה בימין משה

שמאלך תעטפני.

הירח נסתר.

(דומה לקודם, רק שכאן זה עם פחד קל ושם זה עם אי-נוחות קלה. ניסיוני עתיר השנים מלמד שהדבר היחיד שהאהבה אינה יכולה לו הוא כאב שיניים, לא עלינו. לררררוץ לשיננית!)

 

*  *  *

יונה על הגג

מצומררת, עומסת

ענן כסוף-כחול.

(אנחנו קטנים לעומת ה"הכול", לעתים נראה כאילו הכול עלינו, והאמת היא שאנחנו פשוט חלק מהכול. תמיד יש סיכוי להיות מין נקודה קטנה יפה.)  

 

טוב, תברחו לפני שיהיה מאוחר – נראה לי שהתמכרתי באמת, כמו שבקלות אני מתמכרת לחריזה או למבטא צרפתי. לא מומלץ לעמוד ליד זה.