ignoring the state Zen mind – beginners` mind

    אני מוצאת שאני חייבת להגיד את זה: מתישהו לא מזמן הלכנו לסרט Earth  – עולם גדול מופלא. זה סרט נהדר בעיני.  בדרך כלל אני לא הקהל הטיפוסי של סרטים על טבע. באמנות אנשים והעיר מעניינים אותי הרבה יותר מבעלי החיים והטבע (בחיים האמיתיים זה קצת פחות מובהק נדמה לי), אבל הסרט הזה הוא באמת מושלם.   היופי שנחשף ...

   שלום לכל מי שקורא אותי וטרם התעייף מזה, ובעצם שלום גם למי שקורא אותי וכבר התעייף מזה קצת, שלום למי שלא קורא אותי, שלום עולמי וזהו זה.  חוץ מהחלק הזה, שאני מדביקה פה עכשיו, נשארו לסיפור הזה עוד שני חלקים באותו גודל בערך. הבעיה העיקרית שלהם היא שהם לא לגמרי כתובים עדיין. זה אומר שעכשיו יהיה לי קצת יותר קשה מסתם לגזור ולהדביק. ...

  יותר מאוחר בערב הגיעה הבת של השכנים לעשות בייביסיטינג, וניצה אילצה אותי ללכת למשהו כמו דייט עם שניים מהעבודה שלה. לא התאים לי, אבל די מהר הבנתי שעלי להיכנע. היא היתה לגמרי בעניין של אחד מהם, וזה היה אמור לעזור ליחסים לעבור לשלב הבא. כבר ברור שאני לא מבינה כלום בדברים האלה, אבל הצלחתי להבין שזה חשוב לה. כשנסענו ...

  שלום לכול, אני צריכה לקשור לעצמי את הידיים כדי לא להגיד שזה מה-זה מאמלל אותי שאני קצת עובדת פה בלי הד, אבל תמיד איכשהו יד אחת משתחררת ועושה מה שמתחשק לה. אז הנה דברה של יד שמאל שלי: באמת שאין צורך בתגובות של סתם, אבל אם מישהו מתחשק לו להגיב משהו והוא צריך עידוד לזה – הנה: מחשבות (בעיקר ...

  שלום לכול!   הבנתי וגם הפנמתי שלבלוג מקובל לכתוב בקיצור, מתוך רחמנות על מי שאמור לקרוא את זה או משהו. אני יש לי הרבה רחמנות, ומצד שני יוצא לי בחיים לקרוא מאות רבות של עמודים על המחשב מדי יום ביומו, כדי להשתתף בפרנסת משפחתי, כך שלבי אינו ממש נתון למתפנקי המדיום.   חוץ מזה, נראה לי שארוך מדי זה ...

      יש, אני חושבת, משהו מצער בגורלה של אומה שמנהיגיה – נשיאה וראש ממשלתה – נזקקים להתערבות כירורגית כדי להרים את העפעפיים של עצמם.   קצת כמו שמשוררנו הסתווי המנוח טבע (אמתכם בוררת גם היום את מילותיה בקפידה, ועם זה – pun not intended ): אם לא ייעורו כל מלחיהַ, איך (לעזאזל, יוסיפו המהדרין שוחרי הטוב) תגיע הדוגית ...

      חוץ מכל האנשים שאני אוהבת, ולכן הם בחיים שלי, יש עוד כמה אנשים שאני אוהבת באופן לגמרי אישי, כי הם מלטפים את החיים שלי מבחוץ. שלושה מהם כבר נורא זקנים, טכנית, וכאילו תלויים כאן על בלי מה, קצת כמו רימון שנשאר תלוי על עצו עד חנוכה, ואני יודעת שעוד מעט הם יעברו הלאה, והאנושות תישטף בגל בלה-בלה ...

      הו, שלום שלום (הלוואי שמישהו יקרא אותי וישמח)!   סליחה על הנימה האישית מדי אולי, אבל גם היום אין לי מי יודע מה הרבה זמן לכלום. בטח שלא למה שחשוב. אשר על כן אפתח את סדרת הרשימות שלי כאן באמצעות טייס אוטומטי – ורק אסביר אותו בקצרה ואלך. ואקווה לטוב.     במקום הפוסט החגיגי הראשון אני ...