ignoring the state Zen mind – beginners` mind

        דברים שגורמים אושר 1א   תזמון נכון; למשל – את יושבת בקפה cozy, שותה הפוך קטן מוקצף במידה, קוראת את Rollo May  – The Courage to Create ומתכתבת במסרונים עם מישהו חשוב, במטבח מכינים לך סלט-לקחת עשוי משמונה מרכיבים שאת בחרת (נכון, בחרת ממה שהם מציעים, אבל הם מציעים לך גם להציע מה שחסר לך, אם ...

      היי לכול! בזמן שעבר מצאתי את עצמי בתוך מין קבוצת-כותבים שלא ברור לי אם היא מצחיקה או משונה ואם היא עושה לי טוב או לא עושה לי טוב; כדי שיהיה לי כיף תמרנתי מישהו יקר  להתלוות אלי, ועתה אני בימים טובים מתייסרת בידיעה שהוא מוכשר פי-מיליון ממני ובימים פחות טובים אני מתענה בביטחון שאיני מוכשרת כלל. כשמסביב ...

      ככל שהיום הזה פונה, ושקט ספציפי מוכר מתיישב על הכול ברחבות כמו מלך, ורוח ירקרקה אפרפרה מחליקה על ראשו בטוב לב לא אישי, אני יותר ויותר רוצה להגיד לאף-אחד ספציפי משהו מאוד דומה לזה:   אני סולחת – כבר סלחתי – לכל מי שהצטערתי, כעסתי או דאגתי בגללם,   לכל מי שלא ספרו אותי, שהיו אדישים, קרים ...

  חזרות   קשה לחזור, אבל זה מה שאני עושה. חוזרת. כל יום – חוזרת. כל דקה: חוזרת. עוזבת – חוזרת. הולכת – חוזרת. נעלמת – חוזרת. שוכחת – חוזרת. בסוף מה שאני עושה הכי בעקביות זה – נכון: חוזרת. אני חוזרת סדרתית.   אז הִנה, גם הֵנה אני חוזרת. לגמרי לא הייתי בטוחה שעדיין אפשר, אבל ניסיתי, ואם המלים ...

  טיוטה לתסריט: תענית ברבור, יום כך וכך (אומרים לי פתאום שבמקום הפוסט הקודם ששידרתי – בשם זה ממש –  יצא דף ריק, אז – סליחה עם מי שניסה לקרוא אותו ולא הצליח – הלוואי שתנסו שוב וגם לא תצטערו על כך)    מוקדש בחום לאיילה ולכל הטובים   "To fall is to understand the universe" – author unknown                                          ...

      רצוני שלא יהיה אפשר עוד לראות את פני. אני כובשת אותם בשטיח. מאריכה עד מאוד את ההשתחוויה העמוקה לאחר הישיבה. אולי היום יוותרו לי על הכול ופשוט אשאר כך.   אני מנסה ללמד את עצמי ענווה. זה לא יהיה כל כך קל. אין לי נטייה טבעית לזה. כלומר קל מאוד להכלים אותי, לאפשר לי להרגיש עלובה ונקלית ...

  משהו די מריר עם דובדבן בסוף                                                כשטיילתי עם בתי ברחובות אחרי  הגשם הפגינו השמים מיני כחול רבים   אני מביאה את בתי לחוג מחול לקטנות באקדמיה. היא באמת די קטנה.   תמיד אני אומרת לה מה לעשות אם השיעור נגמר והיא יוצאת ולא רואה אותי כי עוד לא הגעתי. אני משתדלת לא להדאיג מצד אחד, ומצד שני ...

        באחת משעותי היפות אשר באחד מימי הטובים, לפני חודש בערך, אולי קצת יותר, שיגרתי צרור סיפורים שכתבתי, קשור בחוט רפיה למזל, ליגאל שוורץ בהוצאת כזב"ד(משהו בין כזב לבדיה עולה על הדעת למשמע השם הנוכחי של הקונגלומרט – אבל קבצנים, וגם מי שברשותם עושר שאולי בכלל שמור לבעליו לרעה, אינם יכולים ברצינות להרשות לעצמם בררנות). עכשיו אני ...

      אני חוזרת לנסות. קודם כול פה, בבלוג הזה שכבר נעשה קצת עלום (קודם היה לי הבלוג הזה והבלוג העלום, ועכשיו, הפלא ופלא, יש לי שניים תאומים עלומים), ואני מקווה שלא רק עם הוראות מה לעשות עם החיים שלי – אף שבזה אני הכי טובה. למה לחזור? כי בא לי. או כמו שארקדי אומר יותר יפה – התגעגעתי ...

    הערת שוליים 1א קטנה לזר של אלבר קאמי    כל החיים שלי היא לא היתה אף פעם אחת לבד בחוץ בגשם. גם לא אתי. עכשיו היא לבד בחושך בחוץ בגשם עם הפגנות של ערבים בהר הזיתים.