ignoring the state Zen mind – beginners` mind
טיוטה לתסריט: תענית ברבור, יום כך וכך
(אומרים לי פתאום שבמקום הפוסט הקודם ששידרתי – בשם זה ממש – יצא דף ריק, אז – סליחה עם מי שניסה לקרוא אותו ולא הצליח – הלוואי שתנסו שוב וגם לא תצטערו על כך)
מוקדש בחום לאיילה ולכל הטובים
"To fall is to understand the universe" – author unknown
1.פנים\ חדר מדרגות אפלולי\ דירה \ יום
דלת דירת הצ'ומפים מבחוץ.
פעמון וכתובת מהוהה: "הצ'ומפים, כאן גרים בכיף" (המלה "בכיף" שמוטה). דורש תיקון.
(בפס-קול: *Kylie Minogue – Can't Get You Out Of My Head)
2.פנים\ דירת הצ'ומפים \ יום
פן איטי של המצלמה על פני הדירה.
דירה מבויתת, מבולגנת, ישנה.
המצלמה נעצרת במקום לא לגמרי מוגדר בדירה, פרוזדור שמימינו מטבח, ובמטבח נשמעת ברדיו ג'וזי כץ
ג'וזי כץ v.o
לפני חמש שנים עזב את הקיבוץ
עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת".
עבד בסטקייה אחת נידחת
גר אצל הדודה וחי בהקפה
במשק ארגנו משלחת
לא יכלו לשאת את החרפה.
עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת".
עבד בסטקייה אחת נידחת
גר אצל הדודה וחי בהקפה
במשק ארגנו משלחת
לא יכלו לשאת את החרפה.
מרחוק יותר, במעומעם, כמו מעבר לקיר:
פעם ביובל הגיע לביקור
היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר
מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור…
היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר
מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור…
משמאל ארון קיר, צ'ומפית, אשה במיטב שנותיה, בבגדי קרב, שערה נתון במטפחת לבנה קשורה בנוסח פיראטים, נראית מהגב, רובה ככולה בתוך הארון, מעיפה לתוך ארגז חפצים שעשויים להיחשב כלי כתיבה: מחברות, דפים, עטים, עפרונות, מדפסות, מכונות כתיבה, טושים, גירים, פחמים וכדומה.
צ'ומפית
צ'ומפי, אתה בא לעזור לי? אני לא מאמינה שמצאתי עוד פַּקֶט. אין לזה סוף…
צ'ומפית מניחה את ראשה על כתפה וזרועה לנגב זיעה, דמעות, צער, ייאוש.
צ'ומפי, בן-הזוג של צ'ומפית, נכנס לחדר, משפשף במיומנות של מנוסים את כפות ידיו, מפשיל שרוולים, מניף את הארגז ויוצא בכיוון מרפסת המטבח והחצר.
צ'ומפית נשארת מאחור, פושטת ידיים (בנוסח מריל סטריפ בגשרים של מחוז מדיסון).
3. פנים\ בית הצ'ומפים \ יום
החיתוך היה אשלייתי משהו.
צ'ומפית עוד שם, ובכל זאת – שינתה פניה – מפשילה שרווליה
(בפס-קול, מתחיל לאט וצובר עוצמה: flo rida – right round)*
הסרט רץ מהר, מלווה את צ'ומפית (ספידוריישן):
צ'ומפית בסדרת פעולות נמרצת – מטאטאה, שוטפת, מסתלקת משם, נכנסת למטבח.
צ'ומפית במטבח – עם מברגה – מעיפה דלתות של ארונות ועורמת אותן זו על זו.
צ'ומפית, בהתאם לקצב השיר, עושה תנועות ראש וגו, במנגינה ופה ושם במלים.
מניחה דלתות בערימה, עולה על סולם, יורדת, לוקחת את הסולם אתה, מניחה אותו,
יוצאת לחדר אחר.
במסדרון הארונות – עומדת בתוך ארון ומעיפה דברים החוצה, יוצאת, חוזרת עם דלי מלא סיד, נכנסת לארון, צובעת, יוצאת מוכתמת בצבע.
מבט לעבר החדרים – בפתחים נראים ראשי כמה וכמה ילדים נצמדים למשקופים, מביטים בשעשוע מעורב בדאגה.
שומעים קולות של ילדים.
צ'ומפיון
יאללה צ'ומפיק, תביא כוס קולה, על תהיה יבשן.
צ'ומפיונת
כן, וגם כמה ופלות. שיואו, אני לא זוכרת מתי אכלתי פה משהו פעם אחרונה.
צ'ומפית מתקרבת – הראשים נעלמים והדלתות נסגרות וננעלות. בשקט.
המוזיקה נמשכת.
צ'ומפית מצחצחת מראה ובבואתה נראית בתוכה בפעילות מתמדת, מבט נואש. עם זה – משתתפת במוזיקה המתחלפת (בפסקול עכשיו: amy winehouse – back to black)*, במצטבר – פעילות היסטרית).
צ'ומפית נצפית בכל המסדרונות, מברשת נוצות ביד אחת, סמרטוט בשנייה, רגע פה רגע שם.
צ'ומפי נשמע מהמטבח:
צ'ומפי
צ'ומפית, עוד מעט נאכל, טוב? אני מכין משהו.
צ'ומפית
תכין לך ולילדים, אני כבר אקח לי משהו אחר כך. יש לי עוד כמה דברים לעשות. ממלמלת לעצמה משהו בלתי מובן.
צ'ומפי
הילדים ביקשו פיצה, הזמנתי להם. אני מכין לנו משהו, טוב צ'ומפית? תעשי קצת הפסקה, תשבי תאכלי אתי משהו.
צ'ומפי נעמד בפתח המטבח, מביט מבט ארוך בצ'ומפית
צ'ומפי
אני מתגעגע אלייך, צ'ומפית, מתי אמרת שאת חוזרת?
צומפית עומדת מולו, מלכסנת את פניה לעומתו ועל פניה הבעה של ילד נעלב
צומפית (במבטא עברי מודגש)
הה, צ'ומפי, טוק טו מיי מנג'ר.
צ'ומפית מניחה את הסולם מתחת לנברשת בסלון, ניגשת למקלחת, שוטפת ידיים נמרצות ובתוך כך מנקה את הכיור ואת האמבט ומבריקה את המראה.מתבוננת בפניה במראה, מנקה בלשונה משהו לא נראה על שיניה – (בפס-קול: scarlett johansson – falling down)*
צ'ומפית ניגשת למטבח, מצטרפת לצ'ומפי שיושב ומחכה לה במטבח המבולגן – הוא מנסה להעמיס כמה דברים על צלחתה, היא מוחה ומסלקת הכול.
צ'ומפית
תאכל, תאכל, צ'ומפי, שלא יתקרר לך. אני כבר מסודרת.
המצלמה סוקרת את המטבח, מתעכבת על מדף עמוס ספרים – זום-אין עליו – הרבה ספרים על יצירתיות, על חיים פנימיים, על איך לחיות נכון.
צומפית ניגשת למדף, נוטלת כמה ספרים.
צ'ומפי מושך בכתפו ונועץ מזלג באוכל- סלט/ קציצה.
צ'ומפית עורמת על צלחתה כמה ספרים נודעים שעוזרים: 1. bird by bird
2. the war for art
3. Elements of Style
4. No plot no problem
מכינה לעצמה כריך משלושה מהספרים, מקרבת אותו אל פניה ואוכלת.
מבט מלמעלה על השניים ב"חדר האינטימי שלהם" – כרגע המטבח.
צ'ומפי (בפה מלא)
קציצות מעולות, צ'ומפית, איך את לא אוכלת.
צ'ומפית
טעמתי כשהכנתי. באמת טעים לך, צ'ומפי? איך אני שמחה שלפחות זה מצליח לפעמים …
צ'ומפי
ממש חבל לך. אני לא רואה איך תסתדרי.
דרך אגב, אנדריי התקשר אתמול… מתאים לך שהם יבואו מתישהו, נניח ביום שני בערב אולי?אני יודע שאת קצת לא… שאולי לא הכי בא לך לפגוש אנשים עכשיו, אני יודע…
צ'ומפית מתקשה קצת עם טעינת הסנדוויץ וטחינתו, לוקחת את הזמן שלה
צ'ומפית
טוב, עד יום שני… למה לא. דווקא יופי, נוכל לפתוח את הוודקה שרחלי ומתי הביאו מפראג –
צ'ומפי
(בשקט) הגיע הפיצה
(בקול רם) צ'ומפיק, הגיע הפיצה, תפתחו לו בקשה.
צ'ומפית
הגיע מהר דווקא, ממש יפה.
צ'ומפי
הה, נראה לי שהם העלו אותנו על רשימה טובה – פעם שעברה הילדים נתנו לשליח 50 שקל טיפ, אני לא מתפלא שהם מגיעים מהר.
צ'ומפית
צריך לבדוק אם גם הקטנה אוכלת משהו, צ'ומפי, אני לא זוכרת מתי ראיתי אותה אוכלת. נראה לי שהיא בעיקר עושה את עצמה חובבת פיצות. היא לא אוכלת כלום.
צ'ומפי
טוב, אולי כשיתבהר פה קצת, וכשכולנו נחזור לאיזה תקינות, תהיה יותר אפשרות לבדוק מה קורה אתה, עם כולם, מה, צ'ומפית? (רוכן לעברה עד שרקתו משיקה לרקתה והם נשארים כך כמה שברירי דקה)
צ'ומפי קם ומסיר את הכלים מהשולחן, מעיף לכיור וניגש לסלון, מתיישב על הספה עם ספר.
צ'ומפית (מתעלמת מהתוכחה המובלעת, קמה אף היא וחוזרת להתרוצץ במשנה מרץ)
דוהרת במסדרונות ובחדרים, עולה על כסאות, יורדת, מעיפה חפצים, מבריגה דלתות, מטאטאה, שוטפת, מבריקה חלונות.
(בפס-קול:
katy perry – hot n cold* – דברים כאלה)
צ'ומפית נכנסת לסלון עם מברשת נוצות, מטפסת על הסולם שהניחה שם קודם ומעיפה ענן אבק אדיר מהנברשת. כולה בענן האבק רק רגליה נראות. (בפס-קול: natalie imbruglia – torn)*
צ'ומפי על הספה מרים את ראשו מהספר, מזועזע כולו, מנער את הספר שכל מיני אבק עפים ממנו
צ'ומפי
אולי די? בחייך, את יודעת איך את אלרגית לאבק. אם את לא מרחמת עלייך תרחמי קצת עלינו אולי? את יודעת איך את משתעלת אחר כך ועושה רעש. אולי די כבר?
צ'ומפית
יו, אני יודעת, אבל רק עוד זה ועד כמה דברים וזהו. אתה לא מאמין מה יש פה… עד שהתפנה לי קצת זמן אני חייבת רק עוד….
צ'ומפית ממשיכה להעיף אבק על כל הסביבה, החתול נמלט בבעתה, הילדים מציצים ונעלמים, הסלון כולו מלא אבק, לא רואים דבר, מכנסי הג'ינס של צ'ומפי מנוקדים באבנים קטנות ונעליו מכוסות אבק לבן.
צ'ומפי נערך לקום – מעליו נושרים חלקי עפר לא מוגדרים – שערו כמו לבן
צ'ומפי
(בשקט, לעצמו) טוב, נראה לי שאין ברירה.
(בקול רם) את לא משאירה לי שום ברירה, צ'ומפית.
צ'ומפית
מה? לא שומעת. עוד מעט אני יורדת
4. חוץ-גינת הצ'ומפים/ פנים-דירה / אחר-צהריים מאוחרים
צ'ומפי יוצא לגינה, שולף מהמחסן ששם את הארגז שקודם הוציא עם כלי הכתיבה, לוקח מחברת, עיפרון, מחדד, עט, שם בכיס, מחפש יותר בעומק המחסן, מוציא חבל עם לולאה בקצהו (לאסו?), מגלגל על הכתף, חוזר לתוך הדירה.
פנים הדירה.
צ'ומפי מצולם מלמטה, נראים בעיקר הג'ינס המאובקים שלו, צועד נחושות במסדרונות
(בפסקול: music from 3 10 to yuma)*
צ'ומפית דוהרת לפניו באותם מסדרונות עצמם – לגמרי שקועה בעצמה, לא יודעת מכלום – צ'ומפי אחריה לאט.
צ'ומפית חוזרת לעמדתה על הסולם – ענן אבק נוסף מסתיר כמעט את כולה, רק רגליה נראות, מהברכיים ומטה.
צ'ומפי עומד בפתח החדר – עדיין מצולם מלמטה – הג'ינס, הנעליים המאובקות – נראה גבוה וחזק – מכין את החבל – מאחוריו כמה ילדים.
צ'ומפי מניף את הלאסו –
צ'ומפית – ראשה בתוך לולאת החבל, פניה מתגלות נדהמות מבעד לאבק. צילום אטי של החבל מתמקם סביב צווארה.
צ'ומפי מוריד את צ'ומפית בעדינות מהסולם, סוכר בידו את פיה, מוביל אותה אל המטבח.
5. פנים\ מטבח \ שולחן המטבח \ אחר-הצהריים
על השולחן מנורת שולחן שופכת סביבה אור צהבהב מרגיע, מחברת פתוחה באמצע במראה מזמין, על המחברת עט, עיפרון, מחק, מחדד.
צ'ומפי מושיב את צ'ומפית על כיסא.
צ'ומפית
מלמולי מחאה.
צ'ומפי קושר את צ'ומפית לכיסא בחבל, מכניס ממחטה פרחונית לפיה וסוגר בסלוטייפ, תוקע עט בכף ידה השמאלית, סוגר את אגרופה ומהדק בסלוטייפ, מסיר את המטפחת מראשה בעדינות רבה – השיער משתפל ויורד על כתפיה.
החתול קופץ בדממה ומתיישב על המחברת.
צ'ומפי
יאללה,צ'ומפית, לעבודה. חלאס עם השביתה. הרגת אותנו כבר עם הניקויים והסידורים. אם את לא חוזרת לכתוב במחברות שלך עכשיו אני נשבע לך, אני והילדים – אנחנו ניכנס להיסטוריה. לסטטיסטיקה. לתנור האפייה אנחנו ניכנס אם את לא מפסיקה עם זה. נשבע לך. נוטל את ידה ומניח אותה על המחברת.
צ'ומפית(מוחה מבעד לממחטה)
נו די, צ'ומפי, אתה יודע שאני לא יכולה. באמת, לא מתאים לי, נו… מספיק, חלאס, נגמר, צריך גם על היערות לחוס, יגאל וגידי ואשתם לא אוהבים, נו די, צ'ומפי, בחייך
צ'ומפי
חלאס, צ'ומפית, גמרנו עם זה. בסדר, הבנו, הראית לנו בגדול – את מסוגלת גם לא לכתוב שום דבר. קשה לך אבל את מסוגלת. הבנו. אפילו רשימות למכולת לא. בסדר. תענישי את כל העולם בהזדמנות אחרת. הילדים ואני לא יכולים להמשיך ככה. אני מציע שתוותרי ותחזרי לכתוב משהו במחברת עכשיו ומייד, אחרת – נשבע לך, אני לא יודע מה…
צ'ומפית מתרככת. משתתקת. מקרבת את גווה לשולחן.
צ'ומפית (מלמולים)
אופפפפפ, מה אתה רוצה, סססססה, נודניק אחד. תערב לי גם כן …
צ'ומפי
זהו. ככה. יופי. כמו גדולה.
צ'ומפי מסתלק וסוגר את הדלת בשקט.
צ'ומפית נרגעת לאטה, מתחילה לטייל עם היד על הדף ולהכחיל אותו.
(אותו שיר, וקול נשימה רכה).
הילדים יוצאים מחדריהם וגודשים את הספה בחדר הגדול, כולם מחובקים, קצת מתקוטטים, מעל הראש שומעים
צ'ומפיוני
הפעם נראה לי אלירז לוקח. אין מצב שלא.
צ'ומפיקיטה
לא, מה פתאום, ארז
טריקת דלת הצ'ומפים חרישית.
מבט אחרון על השלט – עם ה"בכיף" הטעון תיקון – יורדים לאט ונעלמים באפלולית חדר המדרגות. שומעים קול נשימה רכה.
(בסוף-בסוף, יענו "נעימת קרדיטים":
koko taylor – don`t mess with mother nature)*
koko taylor – don`t mess with mother nature)*
* שוב – התנצלותי על הקישורים שלא מובילים לשום מקום… וכמובן גם על הפוסט הקודם באותו שם שיצא טבולה רסה ולא ידעתי כי אפילו לא חזרתי לבדוק.
ותודה לעמי – שאמר לי. אין עליך.